שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״א (י״ח)

והנה בש"ע נחלקו במזנה אם שייך איסור מניקת ומעוברת חברו ולכאורה יש לי לומר דבר חדש דלפי מה דמסקינן דעיקר האיסור משום שאשה בושה לבא לב"ד והורגת את בנה ולפ"ז הרי הבאתי למעלה בשם התומים דכל שמגיע לה מצד הדין אשה אינה בושה ואני השגתי עליו מכאן והבאתי דבכתובות דף צ"ו מבואר דאשה בושה לבא לב"ד אף שמגיע לה מצד הדין ועיין בחו"מ סי' קע"ו ובש"ך שם בסכ"ה שהרמ"א מוסיף אף אשה ותמה הש"ך דמ"ש מקטן וכתבתי על הגליון משום דאשה בושה לבא לב"ד ולפ"ז הרי בכתובות דף צ"ו אמרו דכאן בפרוצה כאן בצנועה ופירש"י דצנועה בושה לבא לב"ד ולפ"ז פרוצה אינה בושה לבא לב"ד וא"כ שוב ל"ש כל הטעם דמעוברת ומניקת חבירו וא"ל דבסתם גזרו על מעוברת ומניקת חבירו ול"ש צנועה ול"ש פרוצה דזה אינו דבאמת יש לומר במזנה דמתהפכת ומזנה וא"כ עכ"פ יש לומר דלא היתה בכלל מניקת ומעוברת חבירו ושוב לא שייך גם הטעם דדחסה ג"כ. ולכאורה רציתי לומר כמ"ש התוס' לדחות דברי הר"ש כיון דלטעמא דחסה אין לחלק בין גרושה לאלמנה ה"ה לטעם זה וא"כ ה"ה כאן כיון דלטעמא קמא דדחסה לא שייך לחלק בין פרוצה לצנועה ה"ה לפי המסקנא אבל זה אינו כיון דיש לומר דאשה מזנה מתהפכת ומזנה וא"כ גם לפי הטעם דדחסה יש לחלק בין פרוצה לנשואה ממילא גם לפי המסקנא ודאי יש לחלק בין פרוצה לצנועה ודו"ק היטב: