שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״א (ט״ז)

והנה בשנת תרי"ד א' וירא למדתי במסכת כתובות דף סמ"ך ומצאתי בשיטה מקובצת בדף נ"ט שם שמביא כמה קדמונים שתפסו דברי הר"ש הזקן. יעו"ש ובסוף הסוגיא מביא שנית דברי הר"ש והביא דהרא"ה כתב דגם גרושה משועבדת להניק כשאין לו מניקה אחרת בשכר ולכך גם היא מקריא מניקת חברו ע"ש ובאמת שגדולה מזו מצינו בש"ע סי' פ"ב ס"ה בהג"ה דאף בחנם יוכל לכפותה ובאמת שהח"מ והב"ש תמהו בזה וכתבו דהב"ד מוכרחים לתת שכר הנקתה ע"ש ועכ"פ זה בודאי שמשועבדת להניק בשכר ושוב דברי הרא"ה נכונים דלכך מקריא מניקת חבירו. והנה נסתפקתי כיון דמעוכבת בשבילו להנשא א"כ מוכרח לתת לה מזונות ואף דמבואר בש"ע שם ס"ו והוא מהרמב"ם דאין צריך לתת לה מזונות רק שכר מה שצריכה לתת לבנה ע"ש היינו דוקא אם אינה כופה להניק רק שרצתה מעצמה להניק אבל במקום שכופה להניק וכן בכל גרושה מניקה דאמרו שאסורה להנשא א"כ מעוכבת בשבילו להנשא וחייב במזונותיה כדין כל מעוכבת בשבילו דהרי הוא גרשה רק שבשביל הבן יוכל לכופו והרי הבן הוא שלה אבל זה אינו דהרי מצד הבן באמת לא משעבדה ורק בשביל שהוא אינו מוצא אחרת להניק אבל עכ"פ אין החיוב רק בשביל האב שכל שאין לו אחרת משועבדת להניק וכיון שבשביל זה אסורה להנשא מחויב לתת לה מזונות איברא דלפ"ז כיון שהב"ד פוסקים לה מזונות כדרך שהיה נותן לה קודם גרושתה לא שייך אשה בושה לבא לב"ד שהרי הב"ד בעצמם ישגיחו שיהיה לה מזונות והרי הבאתי בשם התומים דכל שמגיע מצד הדין לא שייך אשה בושה לבא לב"ד ואף דתמהתי עליו מכמה מקומות היינו במקום שמחוייבת לזון אבל כאן שאדרבא היא אינה משועבדת רק שהב"ד משתדלים לשכור אותה שתניק א"כ מה שייך אשה בושה לבא לב"ד הא הב"ד יתנו לה מזונות ולפ"ז שוב תהיה מותרת להנשא לאחר מיהו זה אינו דאם תנשא לאחר ודאי הבעל לא יתן לה מזונות שהרי נשאת לאחר ושוב אשה בושה לבא לב"ד. ובזה נראה לפענ"ד דזה סברת הר"ש הזקן דבגרושה מותרת להנשא דבאמת לא משעבדא ואין לומר דמשעבדא כשלא יהיה לו מניקת אחרת דזה אינו דא"כ שוב הב"ד יפסקו לה מזונות ושכר הנקה ושוב לא שייך אשה בושה לבא לב"ד דהרי היא מעוכבת בשבילו להנשא וא"כ שוב לא תהיה בושה דבאמת היא תינק ויתנו לה הב"ד שכר ואף דאם תנשא לאחר שוב בודאי ל"ש שמעוכבת בשבילו להנשא ואין מגיע לה מזונות דז"א דעכ"פ מניקת חבירו לא מקריא דממנ"פ אם מעוכבת בשבילו להנשא שוב מגיע לה מזונות וא"כ תוכל להנשא. עוד יש לי לומר בפשיטות כיון דהיא באמת אינה משועבדת מצד הדין רק בשביל שאין לו מניקת אחרת א"כ שוב לא שייך לומר שאשה בושה לבא לב"ד כיון דעכ"פ בידה שלא תתבייש ותתבע איך שייך להקרא בשם מניקת חבירו מיהו גם זה אינו דעכ"פ היא בכלל מניקת חבירו. אך יש לומר כיון דהוא גרשה וכבר יש לה ולד להניק א"כ אם הוא מגרשה ולא חש לתקנת הולד א"כ מחל לה השעבוד ולכך אינה בכלל מניקת חבירו דהרי רצה לגרשה ולא תהי' אשתו ואם יהיה לה מניקה אחרת לא יוכל לכופה ושכיחי הרבה מניקות א"כ מחל לה השעבוד ובזה ממילא לא קשה קושית התוס' דא"כ גם אלמנה כשאומרת איני ניזונית ואיני עושה או שתבעה כתובתה דאין מגיע לה מזונות ומעשה ידיה שלה ולא משעבדא א"כ תהיה מותרת להנשא ולפמ"ש אתי שפיר דמאן מחיל לה השעבוד אבל גרושה הוא בעצמו מחל לה השעבוד. איברא דלפ"ז יהיה הבדל דבמעוברת שגרשה שוב כיון דעיקר איסור מעוברת חבירו משום דלמניקה קיימא א"כ עיקר האיסור בשביל שתצטרך להניק ועכ"פ לא שייך מחילה בזה דהא הו"ל דבר שלא בא לעולם דעוד לא הגיע השיעבוד ולכך לא מצינו דהתיר ר"ש הזקן רק בגרושה מניקת אבל לא במעוברת. או יש לומר דכמו במוכר דבר שלב"ל אם מוכר דקל לפירותיו מועיל ה"ה דמועיל מחילה בדקל לפירותיו כיון דהדקל בעולם ולפ"ז כיון דמעוברת למניקה קיימא א"כ כשהוא מוחל השעבוד הוה כמוחל השעבוד שיש לו על האשה שעומד' להניק ובכה"ג מועיל ובזה מיושב היטב קושית התוס' שהקשו דכמו דלהס"ד דהטעם משום דחסא לא היה חילוק בין אלמנה לגרושה ה"ה לפי המסקנא וביאר הפ"י בכתובות דף סמ"ך דאף דמצינו כמה פעמים שאם נשתנה הטעם נשתנה הדין מהס"ד להמסקנא מכל מקום כאן ממניקה גופא קשיא דהרי כלל בחדא מחתא מעוברת ומניקה ולהס"ד דמעוברת אסורה משום דחסה יהי' גם בגרושה ל"ש כן ממילא מניקה גם כן בין אלמנה לגרושה א"כ לפי המסקנא לא חזר בו ע"ש ולפ"ז לפמ"ש באמת להס"ד ג"כ לא נאסר בגרושה דהרי מחל לה השיעבוד ולא שייך לומר הטעם של הרא"ש שמא תמהר להפריש הולד דהא באמת מחל לה א"כ ע"כ דלא מיירי רק באלמנה דבגרושה לא שייך כלל הטעם של הרא"ש אף להס"ד וא"כ ממילא גם במסקנא לא שייך זאת דהא מחל לה ודו"ק: