שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״א (י״ד)

והנה במ"ש למעלה לתמוה על התומים שדעתו דכל שמגיע לה מצד הדין לא שייך אשה בושה לבוא לב"ד וגם לגבי יורשים לא שייך זאת אני תמה כעת דנעלם ממנו ש"ס ערוך כתובות דף צ"ו אלמנה ששהתה שתים ושלש שנים ולא תבעה מזונות אבדה מזונותיה ופריך השתא שנים אבדה שלשה מבעיא לא קשיא כאן בענייה כאן בעשירה א"נ כאן בפרוצה כאן בצנועה ופירש"י צנועה בושה לבא לב"ד הרי דאף לגבי יורשים ומזונות שמגיע לה מן הדין אמרינן דבושה לבא לב"ד וכן קי"ל בטוש"ע אהע"ז סי' צ"ג סי"ד אחר זמן רב מצאתי בהרא"ש פרק המדיר אות י"ט גבי איני זן ואיני מפרנס כתב בזה"ל וכן מסתבר דאשה בושה לבוא לב"ד כל פעם ותמות ברעב כדאמרו בפרק החלוץ אשה בושה לבא לב"ד והורגת את בנה הנה מבואר דאף מה שמגיע לה על פי הדין אשה בושה לבא ומזה תשובה על מה ששמעתי שאחד גמגם על ראייתי מאשה בושה לבא לב"ד דאמרו ביבמות שם ש"ה דהוא בשביל בנה ודייקו כן מלשון רש"י והנה אף שהרגשתי בזה למעלה דאין לחלק אבל מ"מ יש למתעקש לחלק אבל מדברי הרא"ש מבואר שאין לחלק וא"כ תימה גדולה על התומים שלא נזכר מכ"ז ודו"ק. ודרך אגב אזכור מה דראיתי דבר תימה בהקדמת הפני יהושיע על סדר נשים שהביא דברי הזהר בהקדמת בראשית דף ח' שכתב דדומה סליק קמי דקב"ה ואמר כתיב בתורתך ואיש אשר ינאף את אשת רעהו וגו' דוד קלקל בערוה מהו א"ל קב"ה דוד זכאה הוא וברית קדישא לתקוניו קומי' וכו' ותו בהיתירא הוה מה דהוה דהא כל אינון דאעלו לקרבא לא אעל חד מנהון עד דאפטר בגט לאתתי' א"ל א"ה הו"ל לאורכא תלתא ירחין וכו' והקשה הפ"י דדומ' פתח בחמורי חמורות וסיים בקלי קלות משום הבחנה וע"כ דידע שנתן גט וא"כ הו"ל למפתח בהבחנה ועוד מה לשון א"ה דאם לא היה נותן גט שייך הבחנה טפי ע"ש שכתב בדרך חריפות ואני תמה דבאמת הריב"ש כתב שהמזנה תוך תשעים יום לגירושין או לאלמנות אין קונסין אותו מפני שעבר על גזירת חכמים שלא תנשא עד צ' יום ואין קונסין אותו רק מפני הזנות עצמו ולפ"ז מתחלה לא היה יכול להתחיל באיסור הבחנה דהא אם לא נתן גט היתה מזנית עם דוד ובמזנה לא גזרו חז"ל אבל אחר שהשיב לו הקב"ה ששלח גט כריתות וא"כ היתה מותרת לדוד שוב הקשה הוה לו לאורכ' ג' חדשים ומדברי הזהר ראיה ברורה להריב"ש והובא ביתה יוסף סי' י"ג אף שבש"ע לא ראיתי מוזכר דברי הריב"ש אלו. אמנם מה שאני תמה הוא דבאמת דברי הריב"ש הוא רק אם נימא דהבחנה אינה רק גזירת חז"ל א"כ לא גזרו רק בנישואין ולא בזנות אבל אם נימא דהבחנה דאורייתא כשמואל ועיין ב"ש ס"ק א' א"כ אף בזנות שייך טעמו וא"כ דומה דא"ל על דוד ואז לא היה גזירת חז"ל א"כ ע"כ דס"ל הבחנה דאורייתא וא"כ שוב אף בזנות שייך. אמנם יש לומר דטעמו של הריב"ש משום דאשה זונה מתהפכת ומזנה כדי שלא תתעבר וא"כ כאן שלא נתהפכה שוב שייך משום הבחנה: