שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״א (י״ג)

והנה אח"כ הביא האב כתב תעודה מהרב מוהר"ע אבד"ק סטריא והרב האבד"ק זלאזיטץ ובקשו מאוד לעיין בדינה כי יש לה כתב תעודה מהרופאים שיש לה צימוק דדים וגם לא נתנה הדד בפי התינוק הראשון וגם הוא לאחר ט"ו חדש ונתתי התשובה לאבי האשה וכתבתי שם שאף שהיה בדעתי מבלי לסמוך על דעתי ער שישאל עוד גדול אחד בכ"ז אחר כי נתאחר המועד ע"ד כי הגיע ל"ג בעומר בתוך ימים מועטים והאיש הנושאה לא רצה להמתין יותר ע"כ אמרתי לסמוך על דעתי לבד והנה האשה נישאת ב"ק סאמביר על פי הוראתי והנה זה האיש הנושאה יש לו חתן והוא כי צר לו לאשר חותנו נשא אשה והוא נדחה מהסתפח עוד בבית חמיו וגם אשתו נשתגעה ר"ל ע"כ ביקש עלילות כי אחזור מהוראתי וגערתי בו הלמענו תעזב ארץ וינתק צור הדת ממקומו וכתבתי כי אף אם היה בטעות הלילה אחר שכבר נשאת האריך הפ"י שלאחר ט"ו חדש אם נשאת לא מהדרינן עובדא. והנה הוא כתב אלי שנית ואמרתי אחרי כי הוא שב על קיאו וכסילתו לא אשוב עוד ואמרתי לרשום לעצמי על דבריו. והנה מ"ש שחלילה לסמוך על הפ"י והביא שו"ת נטע שעשועים סי' נ"ה שכתב שחלילה לסמוך על דברי הפ"י. הנה אמת נכון הדבר וגם אני כבר כתבתי בתשובה ל"ק טארני שחלילה לסמוך ע"ז וגם בנ"ד היטב חרה לי על הרב אבד"ק חאדריב שרצה לעשות מעשה לסמוך על דברי הפ"י ולכתחילה תנשא עפ"י היתר זה ומאוד מאוד נפלאתי איך אפשר לסמוך על הפ"י בדבר שגם הוא בעצמו לא סמך ע"ז רק בשעת הדחק אחרי שכבר נשאת האשה בשגגת הוראה ואני לא כתבתי רק לענות כסיל כאולתו שאף שאם חלילה טעיתי כל שכבר הורתי ונשאת כבר כדאי לסמוך על הפ"י וגם הנטע שעשועים אפשר שמודה בזה שאם היתה כבר נשאת שיש לסמוך ע"ז. ובזה אזלא ראייתו מיבמות דף צ"א דאמרו ר"פ סבר למעבד עובדא במאי הוה לה למעבד וחלק עליו ר"ה הרי דאף שמשנה מפורשת כדברי ר"פ ואפילו הכי לא סמכו ע"ז והורו שיש לה כל דין חומר אשת איש וי"ג דרכים בה אף שאין לך שעת הדחק גדול מזה ולפמ"ש הפ"י לא סמך רק בדבר שמצינו שהאמורא סמך ע"ז ועשה מעשה כדבריו אף שנדחה הדבר מ"מ אם כבר נעשה מעשה אין להחזיר דחזינן דהאמורא סמך ע"ז ועשה מעשה וא"כ שם באביי דהביא הך דעולא דאמר לי התיר ר"ח לשאת וגם הוא הורה כן אף שחזר בו אח"כ אביי מ"מ כל דכבר הורה כן ועשה מעשה פשיטא דאנן מותר לסמוך על דברי האמורא כל שכבר נעשה מעשה אבל שם ר"פ סבר למעבד עובדא פשיטא דלא סמכינן על זה ובאמת ר"פ גופא לא עשה מעשה רק סבר למעבד עובדא ולא שבקיה ר"ה. אמנם בלא"ה הם דברי הבל דפשיטא דבאיסור ערוה ואשת איש חלילה לסמוך אף בשעת הדחק משא"כ באיסור מיניקת ולאחר ט"ו חדשים אינו רק קנסא ואין בו משום סכנה פשיטא דבדרבנן סמכינן ואמרינן כדאי הוא ר"פ לסמוך עליו בשעת הדחק וכמבואר בפסק או"ה להש"ך סי' רמ"ב ועיין בשו"ת רד"ך סוף בית ג' ובגט פשוט בכללים סי' וא"ו. ומה שעורר על הצייגניס של הרופאים שאחר שהרופאים בזמנינו פסולים בעבירה אינם נאמנים. הנה לפענ"ד כל דבריו תמוהים דהנה בספק פיקוח נפש ואף באם יהיה רק סכנה לבד מבואר בש"ע או"ח סי' תרי"ח דנאמן אף רופא עכו"ם. והנה אף אם נימא דפסולים בעבירה הם חשודים עכ"פ מידי ספק לא יצא ואף בס"ס בפ"נ סמכינן ע"ז וא"כ כל שאומרים שסכנה היא לה עכ"פ ס"ס הוה ואסור לה להניק ואף אם תרצה להניק אנן לא מניחין אותה וא"כ שוב אינה בגדר מניקת חבירו וכמ"ש אא"ז הח"ץ סי' ס"ד ס"ה ס"ו באורך וא"כ אין מקום לכל דבריו ובזה אני תמה על הגאון מוהר"א ברודא ז"ל שכתב שהיחיד אינו נאמן ובפרט שהוא קרוב ואא"ז הח"ץ ז"ל השיב דבמידי דאיסורא גם עד אחד נאמן ואף שהוא קרוב ובפרט במידי דרבנן ואני תמה למה להם כל זאת הא כל שחלבה ארסיי איכא סכנה להולד וא"כ אף קרוב ויחיד נאמן ואף שאינו נאמן מידי ספק לא יצא ונאמן לחוש לזה שעכ"פ אינה בגדר מניקת חברו ובלא"ה אין מקום לכל הדברים שכבר כתב הט"ז בי"ד סי' צ"ח דבאיסורים כל שיש הוכחה סגי ואף דדבריו תמוהים דא"כ מה מקשה הש"ס משבויה ותרומה עיין באחרונים ומכללם ש"ב הגאון בעל חוות דעת שהחזיק בדבריו וכל דלא בעי הגדה בב"ד בודאי די בהוכחה לבד וא"כ כאן באיסורים שפיר סמכינן על אומדנא בלבד א"כ עכ"פ תעודת הרופאים לא גרע מאומדנא. וראיה ברורה נראה לפענ"ד ממ"ש ביו"ד סי' קפ"ז דאם תראה האשה שפסק דם ראיית ווסתה על ידי הרפואות וניכר שהועילו יש לסמוך אף על עכו"ם והיינו כיון דאיכא הוכחה סגי ואף דשם אינו רק איסור דרבנן רואה דם מחמת תשמיש גם כאן אינו רק חשש דרבנן וקנס ובודאי סמכינן ע"ז ועיין נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ל"א בסופו מ"ש בזה ולפענ"ד כמו שכתבתי הוא העיקר. וגם נראה לפענ"ד דבר חדש דברופא שייך לומר דלא מרע אומנתיה דאיך יתן כתב תעודה כזה והרי יוכל להתגלות שקרו שרופאים אחרים ינסו ויאמרו שלא הבין ענין המחלה כלל ובפרט בדבר שיהיה הזיוף והשקר לגבי כל העולם בזה בודאי סמכינן על זה והרי מצינו בנדה דף כ"ב שחכמים סמכו על דברי הרופאים שאמרו שאשה זו יש לה מכה במעיה עיין שם ועיין שו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סימן מ"ו ועל כל פנים זה ודאי דכל שספק סכנה היא אינה מחוייבת להניק ואינה בכלל מניקת חברו. ומה שהאריך בדברי הבל שכל שיש לה ולד אף שלא הניקה היא בגדר מניקת חברו הנה זה פשוט לכל המתחיל בדיני מניקת ועיין בשו"ת מהר"ם פדוואה סי' למ"ד ובשו"ת גבורת אנשים שם תמצא שסברת האוסרים הוא בשביל זה אבל סברת המתירין הגאון מוהר"נ אגרא בשו"ת מוהר"ם פדוואה והגאון מוהר"ם כ"ץ בגבורת אנשים והגאון זקני מג"ש שם כתבו בסברת המתירין דכל שלא שמה הדד בפי התינוק אינה בכלל מניקת חברו. אמנם מאד תמהני דתלה בי בוקי סריקי ואני לא סמכתי ע"ז וחלילה לסמוך על המקילין במקום שהפוסקים בעצמם מחולקים ואני לעצמי אמרתי דבנידון דידן שהאשה לא הניקה הולד הראשון בחיי בעלה גם הריב"ש שהוא ראש המחמירים יודה בזה דהא עכ"פ לא קיימא להנקה והארכתי בזה ותמכתי יתדותי על דברי הריב"ש שדבריו מורים כן ונכון לבי בטוח כי כל הלומד תורה לשמה יודה כי דברי כנים. ומ"ש דבראשונים ואחרונים לא נזכר דבר זה. הנה כבר אמרו חז"ל חולין דף ז' אפשר בא אסא וכו' מקום הניחו לו ע"ש וא"כ אין תימה אם זכיתי למצוא היתר חדש ובפרט כי אני תמכתי יתדותי על הריב"ש ושפתיו ברור מללו א"כ נזכר בדברי הראשונים ואף שאינו מבואר אני פתחתי פתח רוחה בדבריו וכל כי הני מילי מעליותא לתאמרי משמי זהו כתבתי להשיב על דבריו: