שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״א (י״ב)

ובזה מיושב קושית התוס' דא"כ גבי אלמנה נמי תוכל לפטור עצמה מהשיעבוד ולפמ"ש אתי שפיר דניהו דתוכל להפקיע עצמה מכל מקום לא תעשה כהוגן ובישה לתבוע משא"כ בגרושה שאינה משועבדת להניק ועכ"פ שיטת הר"ש מיושב כהוגן. והנה במ"ש מדברי הרמב"ם גם כן ראיה להר"ש וכתבתי ביאורו ולפענ"ד יצא לו לרמב"ם דאל"כ למה נקט הש"ס בתרתי מעוברת חבירו ומניקת חבירו וכבר כתבתי לעיל בשם הט"ז דנתקשה בזה ולפמ"ש הרמב"ם במעוברת הטעם משום דחסה ובמניקת הטעם דלמא מעברה ומעכר חלבה. הן אמת דאכתי תקשה ל"ל לטעם דדחסה תיפוק ליה משום דלמניקה קיימא. אמנם נראה דנ"מ לענין גרושה דלטעם דלמניקה קיימא הרי בגרושה כיון דמניקה גופה אינה משעבדה א"כ פשיטא דעכ"פ במעוברת דרק בשביל דסתמא למניקה קיימא ובכה"ג אינה קיימא בסתמא למניקה והיתה שריא ולכך חידש דהטעם משום דחסה וא"כ במעוברת בודאי אסור ואין חילוק בין גרושה לאלמנה ה"ה במנקה. ובזה מיושב מה שהקשיתי לעיל בדברי התוס' שדחו דברי הר"ש דכמו דלהס"ד לטעם דדחסה אין חילוק וה"ה לפי המסקנא והקשיתי הא דחסה אינו רק במעוברת ובמניקת ע"כ הטעם משום דלמא מעברא ומעכר חלבה וא"כ שייך לחלק בין גרושה לאלמנה ולפמ"ש אתי שפיר דהכי כוונת התוס' כיון דלטעם דדחסה א"כ במעוברת אין חילוק וא"כ מעוברת ומניקה דכללינהו בחדא אין לחלק בין גרושה לאלמנה ה"ה לפי המסקנא אין לחלק בין גרושה לאלמנה אף דמעוברת אסרו משום דלמניקה קיימא וא"כ יש לחלק בין גרושה לאלמנה אפילו הכי אין לחלק ודו"ק היטב כי נכון הוא. שוב מצאתי בשו"ת כנסת יחזקאל סי' נ"ט שהקשה קושיתי תינח מעוברת מניקת מ"ט דלא שייך דחסה והביא שכן הקשה בשו"ת אמונת שמואל והוסיף להקשות דאם ידע הש"ס דמעכר חלבה וקטלא ליה א"כ לא היה לו להש"ס לחדש רק דסתם מעוברת למניקה קיימא דבמניקת ע"כ ידע הטעם והרי הש"ס פלפל בכ"ז ותמסמס ליה בביצים וכו' והרי ע"כ הש"ס בתחלה ידעו מזה הטעם ולפמ"ש למעלה אתי שפיר דבמניקת ידע הטעם משום דמניקת מוסיפין לה על מזונותיה ופוחתין לה ממעשה ידיה ומי יתן לה זאת והבעל השני לא ירשה לה לפחות ולהוסיף על מזונותיה אבל מעוברת לא ידע החשש הלז דהא אם ישאנה תהיה מעוברת ממנו וא"כ אין חשש בשביל מעשה ידיה ומזונותיה ולכך הוצרך הש"ס לחדש דלמא מיעברה ומיעכר חלבה וקטלה לה לבנה הראשון ודו"ק היטב כי נעים ונחמד הוא ועיין יש"ש פ"ד מיבמות סי' למ"ד שנדחק בדברי הרמב"ם ומסיק דאף שבטל הטעם דדחסה וגם אם נימא דבגרושה ל"ש למניקה קיימא מכל מקום אין לנו לחלק מדעתינו ומעוברת חבירו נקראת ע"ש והדבר תמוה דכיון דלא שייך הטעם ואינה נקראת מניקת חבירו א"כ למה תהיה בכלל מעוברת חברו ואיך יהיה יציבא בארעא וכו' וכיון דעיקר איסור מעוברת היא בשביל דלמניקה קיימא. ולפמ"ש א"ש ודו"ק. ועכ"פ בלא שמה הדד בפי התינוק בעודה בחיי הבעל בולד הראשון יש להקל בעובדא דנידון דידן ובפרט שיש לה צייגיניסין מהרופאים ד"ק סטריא ובורשטין דעסקה ברפואות אצליהם ומצאו שאינה יכולה להניק א"כ יש לצרף לסניף להקל ועיין בספר בני אהובה בסופו תשובת הגאון מוהר"ע איגר הזקן והגאון מוה' יונתן ז"ל שם תמצא כמה סניפים: