שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״א (י׳)

והנה הרמב"ם כתב הטעם בשביל דדחסה ותמהו כלם דטעמא דדחסה נדחה מהלכה ולפענ"ד נראה וכבר כתבתי לעיל במקצת דבאמת מה דדחו הש"ס דידי' נמי מ"ט דחייס עליה ה"נ חייס עלוי' ופירש"י שאין אדם מתכוין להרג הנפש ולפ"ז נראה לי כיון דקי"ל דישראל אינו מצווה על הריגת עוברין וא"כ כיון דלמניקה קיימא ואם מתעברא תהרג את בנה ברעב וא"כ עכ"פ לא שייך לומר דיחוס על הנפש דהא הבעל ידע דאם תתעבר ודאי תהרגנו ואף דלא תהרגנו בידים רק שימות ברעב מ"מ הא יותר חמור הגרם מיתה כשיהיה בן קיימא והוה נפש מעליא מכשהוא עובר וידחסנו ולא יעבור בודאי דהא עכ"פ עובר אין לו חזקת חיים כמ"ש המזרחי פ' משפטים ומעתה לפי מה דמסיק סתם מעוברת למניקה קיימא שוב שייך הטעם דדחסה דלא יחוס על הולד דהא עכ"פ יותר טוב שלא יולד משיולד וימות ברעב. ובזה אתי שפיר גירסת הב"י דלא גרס אלא משום דאדרבא בזה נתחזק התירוץ דדחסה ודו"ק היטב. ובזה נראה לפענ"ד ראיה לשיטת הר"ש הזקן דגרושה מניקה אינה אסורה להנשא דהרי לשיטת הרמב"ם עכ"פ במעוברת ודאי לא שייך דחסה בגרושה דהאב ודאי יחוס על הולד ולא שייך לומר דכיון דלמניקה קיימא בודאי תהרגנו לפני מעברה ומעכר חלבה דזה אינו דלמה לה להרגו הא תוכל לשמט דד מפיו וליתן להבעל הראשון ומסתמא תרחם על בנה התשכח אשה עולה וא"כ במעוברת ודאי לא שייך שתהרגנו וא"כ שוב לא שייך הטעם דדחסה וא"כ אף במניקה ע"כ אינה אסורה דהא כייל מעוברת ומניקה בחדא גוונא ואם איתא הא מעוברת מותרת בגרושה ובמניקת תהיה אסורה וע"כ כהר"ש הזקן. אמנם נראה דיש ליישב דהנה באמת בגוף דברי הר"ש שכתב כיון דגרושה אינה משועבדת להניק ואין כופין מותרת להנשא לכאורה יש לומר דניהו דהיא מותרת להנשא אבל הבעל אסור שישאנה וחילי דילי דהנה בהא דאמרו בר"פ האשה שנפלו דנפלו לה משנתארסה דב"ה אומרים לא תמכר ופירש"י שם בסוגיא דאף דהיא מותרת למכור מ"מ הלוקח אין לו לקח וכשבא לוקח אומרים לו קנה במקום אחר ע"ש ובתוי"ט ובמלמ"ל פ"ו מהלכות זכייה ומתנה ולפ"ז כאן הא עיקר מה דאסורה להנשא מעוברת ומניקת חברו הוא משום דמזיק להשיעבוד של בעל הראשון כמ"ש למעלה בשם הירושלמי והובא בתוס' בסוטה דף כ"ב דקרינן ביה בשדה יתומים אל תבא ולפ"ז ניהו דהיא מותרת לשמט דד מפיו וא"י לכופה מ"מ לאותו שבא לשאנה אומרים לו שלא ישאנה דהיא באמת מותרת אבל מ"מ למה ליה להאיש שישאנה ויפסיד לבעל הראשון ולד שלו ואם לא ישאנה פשיטא דתרחם על בנה ותניקנו וז"ב: