שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״י (ג׳)

והנה בשנת תרכ"ד ט' אדר שני ה' ויקרא הגיעני מכתב מהרב המאה"ג מו"ה עקיבא ארמר דיין ומו"ץ ד"ק קלאסנע במה שאירע שלוי הלוה לעצמו מעות מראובן ונתן לו טאבילציע על הבית שלו ואח"כ היה צריך עוד למעות וידע שראובן לא ירצה להלוות לו עוד והוא ידע שהבית שלו שוה יותר ויותר באופן שיוכל גם להבע"ח השני לשלם באם שיארע כי לא יוכל לשלם יוכל למכור הבית וישלם גם להשני ע"כ הלך ולוה מעות משמעון והחתים את ראובן שהוא לוה משמעון אח"כ נתגלה הדבר לראובן וטוען ראובן שבאם יביא שמעון הטראטע של ראובן והוא יטעון האמת שלא לוה ולוי החתים שמו אז יהיה לוי בבית האסורים בקרימנאל. וע"ז האריך מעלתו אם מותר לראובן לעשות זאת והביא דברי הש"ס סנהדרין הנ"ל דחייב להשכיר בממונו אנשים שלא תעמוד על דם רעך ומזה מוכח דבסכנת נפשות מחוייב לבזבז כל ממונו והוא האריך להקשות על הב"ח בי"ד סי' רל"ב שכתב דממון אינו מחויב לתת ועיין ט"ז וש"ך שם ס"ק ט"ז בסעיף י"ב בהג"ה שם ובאמת לא מוכח משם דשם באמת אם יש לחברו ממון מחויב להחזיר לו כמבואר ביו"ד סי' רנ"ב ועיין ש"ך חו"מ סי' תכ"ו וא"כ אינו רק שנותן עבורו אבל הוא מחויב להחזיר לו ואף שספק שמא לא ישלם לו בזה יש לומר כיון דעל פי רוב ודאי יעשה כל טצדקי וישלם לו וע"כ מחויב לתת אבל שיתן ממונו בעד ל"ת אינו מוכח משם וז"פ. ובזה מיושב גם מה שהקשה על הב"ח חו"מ סי' י"ב בלא תגורו מפני איש דכתב הב"ח דאינו מחויב בשביל זה להכניס עצמו בסכנת נפשות וגם אינו מחויב לתת מעות בזה ע"ש ולפמ"ש אין ראיה מסנהדרין כמ"ש ומ"ש ראיה מהא דאמרו בכתובות דף ח"י דאם טוענים אנוסים היינו מחמת ממון דאין אדם משים עצמו רשע הרי דמחויב לבזבז ממון לק"מ לפענ"ד. והרי גדולה מזו אמרו שם י"ט א' דקסבר ר"מ דמחויב להיות יהרג ואל יעבור וכלם הקשו דפקוח נפש דוחה כל עבירות שבתורה וכתבו הקדמונים בשטה מקובצת דאף דמן הדין אינו מחויב כל שרק מדת חסידות אין אדם משים עצמו רשע לומר שעשה שלא כדרך שמחוייב להחמיר על עצמו ועיין קצה"ח סי' ל"ה שכתב כן מדעתא דנפשיה וכיון לדברי הקדמונים הנ"ל. וגם יפה חילק מעלתו דמה שאדם עושה מעצמו לזייף חתימות אינו בכלל לא תעמוד על דם ריעך יפה כתב בזה ושאני התם דנטבע בנהר ואירע לו מקרה רעה אבל א"צ לזה וכמ"ש. ובזה מיושב מה שהקשה מב"ק דאמר שיכול מינקט פזרונא והא מחוייב לבזבז ממון ומכ"ש שלא יכה חבירו. ולפמ"ש אתי שפיר. וגדולה מזו מצאתי בשיטה מקובצת בב"ק דף פ' בעובדא דחסיד שאם מגיע לחברו איזה היזק אף בשביל פ"נ אינו רשאי לעשות לחבירו חשש היזק והארכתי בזה בסוגיא דב"ק דף סמ"ך אם מותר להציל עצמו בממון חברו אף לשלם דחבול ישיב רשע גזלה משלם ועיין פר"ד במה שהאריך בסוגיא דעירובין דף מ"ה ע"ש ומה שהאריך אי בכתב שייך לא תענה דכתיבה לאו כדיבור דמי הדבר פשוט דעובר והרי נמה נדחקו התוס' בב"מ דף ע"ב דלמה יהיה השטר כשר הא העדים עוברים בלא תשימון והרי שם היה בכתב ועיין בכמה מקומות בתוס' מ"ש בזה וע"כ דבעדות כל שגורם לחברו היזק עובר בלא תענה ואדרבא כתיבה מקרי מעשה טפי מדיבור בעלמא וזה ברור ופשוט ועיין סי' פ"א בחו"מ דבכתב ל"ש שלא להשביע. ודרך אגב אכתוב מה שנשאלתי עוד מהרב הנ"ל באחד שרצה לעשות לעצמו ברייהויז וצריך לקחת הרשאה משכינו ואחד מהשכינים נתן לו חתימתו במתנה רק באם שיצליח בברייהויז יתן לו איזה מתנה ועתה כשהצליח אי יכולין הב"ד לכוף לזה שישלם לו או דלמא דהוה כזה נהנה וזה לא חסר דכופין על מדת סדום וע"ז כתב הוא דכאן יש חשש שריפה חלילה בלילה וגם שמע מאיזה גדולים דבת שאינה רוצית לתת חתימתה להבנים ובדיניהם גם הבנות יורשים שמחוייבים לתת מעות להבנות ואינם מחוייבות לתת פטורים בחנם ושאל אם זה אמת הנה זה אמת ונמצא בשו"ת פני משה תשובה ארוכה בזה ואני כתבתי בזה בתשובה סמיכות ע"פ דברי התוס' ב"ק דף מ"ב ואף דבתה"ד ורש"ל מפקפקים על דברי התוס' מכל מקום הדין דין אמת ומכ"ש כאן דאינו מחוייב לתת חתימה בחנם וז"פ וברור: