שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ט (ג׳)

ובזה יש ליישב דברי הרא"ש דבהא דאמרו פורים שחל להיות בשבת פירש בט"ו לבני כרכין והיינו די"ד אי אפשר לחול לדידן בשבת אף שבזמן ריב"ל היה יכול לחול ועל הא דאמר רב שלא בזמנה אין קורין אלא בעשרה פירש דהיינו י"ד לבני כרכין בשבת וט"ו למוקפין וקורין שלא בזמנה ולמה לא פירש גם שם כן לבני מוקפין בלבד וכבר האריכו בזה בשו"ת זקני הגאון החסיד שבכהונה בעל שער אפרים ז"ל סי' מ"ו ובשו"ת כנסת יחזקאל סי' י"ט ולפמ"ש יש לומר דבאמת היה יכול לחול אף בשבת לבני כרכין ומכל מקום אין קורין אף דאז שוב לא היה זמן מקודם מכל מקום כיון שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגלה לא דחי שבת והוצרכו להקדים יום אחד אבל בהא דחל פורים להיות בשבת דאמרו שם דהא דלא לדרוש בענינו של יום דשמא יבא לטלטל את המגלה א"כ שם כיון דבאמת המגלה אין קורין א"כ מ"ט לא לדרוש דלא שייך חשש דרבה דבאמת כיון דזמנה היא ל"ח ועיניהם של עניים לא שייך בזה שדורשין דהמגלה באמת אין קורין וא"כ כולי האי לא חשו ולכך הוכרח לפרש ט"ו לבני מוקפין והיינו בזמן הזה דלא בקיאין בקביעא דירחא דאז שייך חשש דרבה וז"ב ודו"ק היטב. ובזה יש ליישב מה שהקשה בשו"ת שער אפרים שם בהא דפירש רש"י שלא בזמנה היינו בני הכפרים ולא פירש כגון שחל בשבת. ולפמ"ש יש לומר דבאמת קשה ליה לרש"י הקושיא הנ"ל דבזמן שמקדשין עפ"י הראיה למה לא יקראו בשבת והוה ניחא ליה כמ"ש כיון דיש להם זמנים הרבה ולפ"ז אחר שבטלו הזמנים שוב מהראוי שיקראו בשבת. והנה בהא דפירש רש"י שלא בזמנה בני כפרים הקשה הרא"ש דהא כבר בטלו הזמנים וכתב בשו"ת שער אפרים דרש"י פירש והואיל ומסתכלין בה כפירוש הגהמ"י דהיינו בזמן שאין מקדשין עפ"י הראיה רק עפ"י חשבון א"כ מסתכלין על זמן הקביעות של פורים ע"ש וא"כ לפ"ז שוב לא מצי לפרש דקאי בשבת דממנ"פ בזמן שהיו מקדשין עפ"י ראיה לא בטלו הזמנים וא"כ שוב אז בני הכפרים מקדימין ליום הכניסה. ומן האמור אני תמה למה שמצאתי בשאלתות פ' ויקהל שכתב דזה ששנו חכמים חל להיות בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה איירי בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראיה והיה מקרא מגלה בשבת אבל היום שאין בקיאין בחשבון וסוד העיבור אין קורין בשבת משום גזרה דרבה והיא תימה גדולה דהא המשנה דחל להיות בשבת ע"כ מיירי בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראייה ואפ"ה היו מקדימים ליום הכניסה אף עיירות גדולות וע"כ משום גזירה דרבה והגאון השמיט עיירות גדולות אבל באמת היא תימה דבמשנה מבואר גם עיירות גדולות וכבר התפלא בזה הגאון מוהר"י פיק בשאילת שלום ולא מצא מענה ולגודל התימה אמרתי דהגאון מפרש דבאמת בזמן שהיו מקדשין ע"פ ראיה לא גזרו הא דרבה דהא בקיאין בקביעא דירחא ולא אסרו רק משום הך דר"י משום שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה אבל בעצם מותר לקרות המגלה בשבת משא"כ לדידן אסור לקרות מצד חששא דרבה ועדיין צ"ע ועלו על לבי כמה דברים בישוב שיטת השאלתות אלא שעוד לא עלו במצרף הבחינה: