שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ט (ב׳)

הנה נסתפקתי בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראיה והיו בקיאין בקביעא דירחא ולדעת הר"ן רפ"ד דסוכה כל דהיו בקיאין בקביעא דירחא היו תוקעין בשבת היאך הדין לענין פורים אי נימא דוקא תקיעת שופר ולולב דאורייתא הוא דלא היו דוחין כל שהיום זמנם מפני חשש שמא ילך אצל בקי אבל מגילה דאינו רק דרבנן גם בזמנה היום דחו משום חששא דרבה או דלמא דברי קבלה כדברי תורה דמו וגם זה הוה כתקיעה. וכאשר השקפתי בזה ראיתי כי היא משנה מפורשת ריש מגלה חל להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין וקורין ליום הכניסה ומוקפות חומה ליום מחר והרי בזמן הזה אי אפשר שתחול י"ד בשבת וע"כ דקאי בזמן הראיה ואפ"ה לא קרו בשבת ומטעמא דרבה ועיין פירש"י וא"כ הדין מבואר. אמנם בטעם הדבר נראה לפענ"ד דיש לומר דכיון דחז"ל תקנו זמנים הרבה א"כ לא שייך לומר שכיון שזמנה היום לא לדחי משום חששא דלא יהיה תקנת חז"ל וחשש שמא יעבירנו גרע מכפרים שמקדימין ליום הכניסה מפני הטורח מכ"ש שראוי לחוש לחשש דרבה שמא יעשה איסור תורה כיון דגם בהקדמה הוה זמן קריאה אף שאינו מן המובחר עכ"פ לא נדחה בשביל זה חששא דרבה דהוא חששא גדולה. וגם יש לומר כמו דאמרו במנחות דף ע"ב אי ס"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת הרי דשם לא דחי שבת כשיש לפנינו איסור תורה כן יש לומר ה"ה בגזירה דרבה כל שיש חשש איסור תורה כיון דשלא כמצותה גם כן כשר שוב לא דחי שבת. ובזה י"ל דלכך אמר ר"י טעם אחר שלא יקרא המגלה בשבת מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגלה ועיין בתוס' דף ד' שנדחקו דהא ע"כ מודה לטעמא דרבה בשופר ולולב. ולפמ"ש י"ל דק"ל בזמן שמקדשין עפ"י הראיה יהיה מותר וא"ל דל"ש זמנה דהא יש זמן מקודם ג"כ דז"א דהרי בטלו חז"ל הזמנים האלו וגם בימי רב כבר לא היה ומכ"ש בימי רב יוסף והרי בימי ר"י היו עדיין מקדשין עפ"י ראייה כמ"ש הרמב"ם בהלכות קידוש החודש דעד אביי ורבא היו מקדשים ע"פ הראיה לזה חידש ר"י כיון דהטעם דבטלוה הוא מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה כמ"ש מפני שמסתכלין בה וכמ"ש הרא"ש דשמא יאכלו העניים המעות ולא ישאר להם וא"כ כיון שהוא מטעם זה לכך אמר ר"י כיון שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגלה שוב לא יקראו המגלה בזה בשבת וז"ב ודו"ק: