שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ח (ז׳)

ובזה מיושב קושית השבות יעקב סי' מ"ט בהא דמבואר בש"ע סי"ז דאם רוב בני אומנות אינם מקפידים אינו חוצץ ומקורו מזבחים דף צ"ח והקשה הא שבח הוא לבני אהרן שילכו עד ארכובותיהם בדם ואפילו הכי פריך והא חוצץ ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא בדבר שאינו חציצה בעצם כמו דבר לח רק שמצד ההקפדה תליא מלתא וא"כ כל ששבח או לא או שאין דרכו להקפיד כמו טבח ומוכר רבב היא דלא שייך הקפדה אבל כל דבר שהיא חציצה בעצם שפיר מקרי חציצה אף ששבח הוא לו ולכך להס"ד דלח חוצץ א"כ מה בכך ששבח הוא לו מכל מקום חוצץ וע"ז משני דלח אינו חוצץ וא"כ אינו רק מכח הקפדה וכל ששבח היא להם לא שייך הקפדה ולפ"ז מה דמבואר בסי"ז הוא דוקא כשהוא לח שאין חציצה מצד עצמו רק מצד הקפדה ועיין רש"י בזבחים דף צ"ח שדייק בהדיא מטעם הקפדה והיינו בלח שמצד עצמו אינו חציצה רק שמשום הקפדה תליא מלתא וכל שאין דרכו להקפיד ורוב בני אומנות זו אינם מקפידים אינו חוצץ. ובזה נראה לפענ"ד מ"ש בהלכות קטנות דאם נתייבש להמוהל דם על ידו אינו חוצץ משום ששבח הוא לו ותמה בשבות יעקב מזבחים דשבח הוא לבני אהרן ואפ"ה הוה חציצה. ולכאורה אין ראיה משם אבל לפמ"ש יפה הקשה דשם בנתייבש החציצה מצד עצמו והוה חציצה אף ששבח הוח לו וכמ"ש ועיין בט"ז או"ח סי' תקפ"ד שהגאון מוה' פייבוש ז"ל כשהיה מוהל בר"ה היה תוקע בשופר תיכף אחרי שמצץ ולא קנח פיו ותמה בדגול מרבבה דהא הוה חציצה. ולפמ"ש אתי שפיר דשם שהדם הוא לח וגם לא היה בו ממש רק הצבע וא"כ בכה"ג כל ששבח היא לו שרצה לערב דם מילה בשופר פשיטא דלא מקפיד ומצד עצמו לא היה חציצה כיון שהיה לח וז"ב ונכון: ולכאורה רציתי לומר דמזה ראיה להבנת הסמ"ג דעיקר הקפידא בשביל שדם נסרך בבשר וא"כ מיושב היטב קושית השבות יעקב דע"כ לא אמרו בטבח ומוכר רבב דלא הוה חציצה רק בהיה על בגדו אבל שם שנגע בבשר ממש שפיר הוה קפידא ושפיר פריך אבל העיקר נראה לפענ"ד כמ"ש אבל המעיין בב"י מ"ש בשם הרשב"א והרי"ו יראה דאף בבשר עיקר תלוי בהקפדה וע"ש בלשון הרי"ו שכתב שיש הצבע על ידיהם או על בשרן וכן אשה ששוחטת תמיד כמו טבח ויש עליה דם ע"ש הרי דאף על בשרן אין קפידא כל שהוא בן אותו אומנות ומדברי רי"ו מבואר שהנשים שוחטות ועיין בריש סי' א' ביו"ד בזה ועכ"פ שם מבואר כחילוקי שכתבתי. הן אמת דמלשון הרא"ש והרשב"א שהביא בב"י משמע דאף במקום שיש חציצה ממש כל שאין מקפידות לא אכפת לן שהרי כתיב לענין צבע שנוי שלהן ואינן מקפידות ועוד שאין בו ממש משמע דשני ענינים הם והטעם נראה דכל שאינו רק על מיעוט הגוף אף שהוא חוצץ ממש מכל מקום מיעוט ואינו מקפיד חוצץ אמנם נראה חילוק נכון דבאמת כל ששבח הוא לו אינו מקפיד דכל שהוא רק במיעוט הגוף אינו מקפיד אך זה לענין טבילה דבעינן שלא יחוץ בין בשרו למים א"כ אמרינן דמיעוט אינו מקפיד אבל שם בבני אהרן שצריכין שיהיו רגלם על הרצפה וא"כ מה שייך שם שהוא מיעוט הגוף הא עיקר החציצה שם שלא יהיה בין הרגל לרצפה וכל שהרגל הוא בדם הרי ברגל הלז יש חציצה ושם לא שייך כל הגוף והקפידא היה שם על הרגל לבד שלא יחוץ בינו לבין הרצפה וז"ב וא"כ שפיר מקשה כל דהוה חציצה אף שאינו מקפיד מכל מקום היה רובו החוצץ אף שאינו מקפיד וגם נראה כיון דקי"ל כל שדרך בני אדם להקפיד עליו אף שהוא אינו מקפיד עתה חוצץ א"כ כיון שהכהנים אינם מקפידים רק בעת שהולכים בעזרה אבל כל שהולכין בחוץ מקפידים א"כ שפיר נקרא מקפיד ודוקא טבח או מוכר רבב שבני אומניות הללו הולכין כן תמיד כל היום והלילה כמו שתראה המוכר קמח שהולך כל היום בחוצות מלוכלך בקמח ואינו מקפיד ודו"ק היטב: