שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ח (ו׳)

והנה בהא דפריך הש"ס שבת דף ק"כ על גמי הא הוה חציצה ותיפוק ליה משום דיו וע"ז הקשה כבוד אבי מורי הגאון נ"י דמה קושיא הא הוה מיעוט שאינו מקפיד והט"ז כתב באגם שע"ג מכה דחוצץ לפי שצריך לכרוך רטייה על מכתו לכך הוא מקפיד ולא שייך זה כאן עכ"ל ולפענ"ד לא קשה דסתם דיו ודאי מקפיד תדע דאל"כ למה חשיב כל אותן דברים שחוצצים היה לו לכתוב כל שמקפיד עליו חוצץ וע"כ דאותן דברים מסתמא מקפיד וז"פ ועיין זבחים דף צ"ח דם על בגד חוצץ ואם היה טבח אינו חוצץ משמע דבסתמא הוא חוצץ וז"פ וברור לפענ"ד. וראיתי בב"י סי' קצ"ח שהביא דברי הסמ"ג סי' רמ"ח שכתב כל השרפים בין לחים בין יבישים חוצצים מפני שהן לכלוך הפירות פירוש דרך בני אדם להקפיד בהם וה"ה דם הסבוך בבשר שאפילו לח חוצץ מטעם זה וכ"כ ד"מ. אמנם בפרק כל הפסולין אמר שבח הוא לבני אהרן שיהלכו עד ארכובותיהם בדם והא הוה חציצה לח אינו חוצץ אלמא אף בבשר לח אינו חוצץ ע"ש ולא זכיתי להבין קושיתו דכפי הנראה הבין הסמ"ג שעיקר הטעם דדם שנסרך דחוצץ משום שנסרך בבשר ואיכא קפידא טובא וע"כ הקשה דשם גם כן נסרך בבשר אבל באמת עיקר החילוק בין נסרך דהיינו שמתחיל להתייבש ולהדבק קצת שכשתולים בו אצבע נמשך והולך חוט ממנו כמ"ש רש"י במנחות דף כ"א וכ"כ הש"ך ס"ק כ' בהדיא וא"כ שם דלא נסרך ולא התחיל לתתייבש ע"כ לח אינו חוצץ ומהתימה על הש"ך שלא הקשה כן על הסמ"ג וגם נראה לפענ"ד כיון דכל עיקר מה דדם הנסרך חוצץ מטעם שדרך בני אדם להקפיד בזה וא"כ כיון ששבח הוא לבני אהרן שילכו עד ארכובותיהם בדם א"כ אינן מקפידים ושפיר לח אינו חוצץ ודוקא יבש שיש חציצה מצד עצמו שאינו עומד על הרצפה ברגל ממש אבל בלח שאינו חציצה מצד עצמו רק משום שמקפידים על זה א"כ כל ששבח לבני אהרן אין קפידא ואין חוצץ: