וראיתי בב"י סי' קצ"ח שהביא דברי הסמ"ג שכתב שעיקר הגירסא דגריס ולית הלכתא ככל הני שמעתא והביא ראיה מהא דתנן בפ"ט דמקוואות דבית הסתרים חוצץ והא א"צ שיהי' ראוי לביאת מים וע"כ דזה דוקא לבעלה משא"כ לטהרות וע"ז תמה הב"י דניהו דלא בעי ביאת מים אבל ראוי לביאת מים בעי ואם חוצץ אינו ראוי לביאת מים ואני תמה על עצמי האם זה ראוי להעלות בצ"ע דבאמת בית הסתרים שבאשה שחוצץ היינו הזיעה והזוהמא שבאשה ששם שופכים המותרים תמיד כמ"ש הרמב"ם בפירושו שם וא"כ אטו אין ראוי לביאת מים והא בבא המים ישטפו הזיעה והזוהמה שם והזיעה לא יעצור בעד המים ורק שהקפדה יש בדבר מפני המיאוס ומהאי טעמא אמרו בתוספתא דבאשה חוצץ ובפנוי' אינו חוצץ והובא בר"ש שם וא"כ זהו רק מטעם חציצה אתי עלה לא משום ראוי לביאת מים דבאמת ראוי לביאת מים מקרי ושפיר הביא הסמ"ג ראיה מזה ואני מתפלא על עצמי דהסמ"ג הכי סיים בהדיא וע"כ היינו לטהרות דאילו לבעלה לא בעי ביאת מים אלא ראוי לביאת מים ולהבנת הב"י טעה בדברי עצמו חלילה ולא הבין דכאן אינו ראוי לביאת מים אבל באמת ראוי לביאת מים הוה ורק דמכל מקום הוה הקפדה ובעת שטובל עצמו יש עליו דבר החוצץ וכל זמן שלא שטפו המים ולא קנחו אם נשאר עוד איזה שמץ אף שהמים באים שם מכל מקום קרי קפידא והרי שערות חוצצות ואטו לא ראוי לביאת מים והשער בעצמו נטפח במים רבים וע"כ דרק משום חציצה קפדינן וז"פ:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ח (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.