שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ח (ב׳)

נשאלתי במה שאירע שאשה אחת היה כאב השינים ונעשה נקב שם בשן ורופא עשה לה רפואה וסתם הנקב בעופרת ואמר לה שאחר כלות שלשה חדשים תסיר העופרת מהשן. וע"ז נשאלתי היאך תעשה בטבילה של מצוה. והנה יש לדון אם משום שאינו ראוי לביאת מים כיון שסתם בעופרת אם מצד שחוצץ כיון שיש קפידא בזה. ולפענ"ד נראה דאין בזה בית מיחוש דהנה מצד שבעינן ראוי לביאת מים ליכא חשש כאן דהא השן סתום תמיד וא"כ מה דנפתח מצד הכאב וסתמו נשאר על תכונתו הראשונה ולא שייך כאן ראוי לביאת מים ובפרט דשינים הוי בית הסתרים ולשיטת הריטב"א בקידושין דף כ"ה לא בעי ראוי לביאת מים רק מדרבנן ופשיטא דיש להקל. אמנם מצד החציצה לכאורה היה נראה דלא שייך כאן חציצה כיון דהוא עושית כן משום רפואה וא"כ זו בודאי אינה מקפדת דאף שיותר היה נוח לה שלא תצטרך לסתום בעופרת אבל כעת שצריכה רפואה לא שייך לומר דמקפדת ואף דרובא דעלמא מקפידות מכל מקום נראה לפענ"ד הנה מלבד דמהרמב"ם הבין הב"י ריש סי' קצ"ח דעיקר תלוי בקפידתה וכל שהיא אינה מקפדת מה לה בהקפדת אחרים אלא אף לפי דעת כל הפוסקים דחלקו בזה ודעתם דכל שרובא דעלמא מקפידות אף שהיא אינה מקפדת בטל דעתה מכל מקום נראה לפענ"ד דזה דוקא אם נשאר עליה דבר החוצץ במקרה או שעכ"פ לא עשתה כן לרפואה אבל כל שעושית לרפואה א"כ בלי ספק כ"ע אם היו צריכין ח"ו לזה הי' עושין כן ואיך שייך לומר דבטלה דעתה בדבר שצורך לרפואה לעשות כן וראיה ברורה לפענ"ד מדתניא בתוס' והובא בר"ש סוף מסכת מקוואות הנכנס לו חץ בירכו ר"א אומר אינו חוצץ וחכ"א הר"ז חוצץ בד"א בשל מתכות אבל בשל עץ הר"ז חוצץ ואם קרם עליו העור מלמעלה הכל מודים שאינו חוצץ ופירש הר"ש דבשל מתכות עיילי מיא טפי משל עץ שאינו נדבק כ"כ עם הבשר א"נ בשל מתכת איכא סכנה טפי כשמוציאו ודבר שאינו מקפיד אינו חוצץ וכ"כ המרדכי הובא בד"מ סי' קצ"ח אות ה' ע"ש וא"כ יקשה מה בכך שאיכא סכנה והיא אינה מקפדת והא רובא דעלמא מקפידין אף שהיא אינה מקפדת הא אזלינן בתר רובא דעלמא וגם הא יותר היה נוח לה שלא יתחוב חץ ול"צ להסירו וע"כ דעיקר אנו דנין אם הי' אנשים או נשים ח"ו במעמד הלז אם הי' מקפידות וא"כ מזה ראיה ברורה דכל שצריך לרפואה ועשתה לרפואה דא"צ להסירה וזו ראיה נפלאה לפענ"ד ואין לומר דשאני התם דאיכא סכנה להסירו ובכה"ג ודאי מקפידין כל אדם ומי שלא חש לזה בטלה דעתו אבל כל שאינן בכלל סכנה מנ"ל. הנה באמת יש מקום לומר כן אבל עכ"פ בנ"ד בשינים דקי"ל דכל שהוא מהשינים ולפנים ושינים עצמן בכלל מחללין עליו השבת וכמבואר סי' שכ"ח ס"ב באו"ח א"כ שוב כל שיש סכנה ועשתה לרפאות הסכנה פשיטא דאינה מקפדת. והנה בהא דקרם עלי' עור דהכל מודים שאינו חוצץ המוזכר בתוספתא היה נראה לי הטעם דהוה כמו בלוע ובלוע אינו חוצץ ושוב מצאתי בתוספתא הובא בר"ש סוף מסכת מקוואות שסיים בהדיא דלכך הכל מודים שאינו חוצץ שכל הבלועין באדם ובבהמה ובחיות ובעופות טהורין וביאר הר"ש שם בהדיא דכמו שלענין טומאה אינו מטמא כמו כן אינו חוצץ. ומן האמור אני תמה על הב"י שהאריך בזה בהך דקרם אי מיירי בנראה או שאינו נראה ולפמ"ש ע"כ בשאינו נראה מיירי דלא מקרי בלוע כל שנראה מבחוץ ואולי דמקרי בלוע כל שבלועה אף שנראה מבחוץ אבל מצד הסברא לא נראה כן וצע"ג. ומן האמור אני תמה שראיתי בכ"מ דברים נפלאים במ"ש פ"ב ממקוואות בהלכה ח' לענין נכנסו צרורות וקסמין בסדקי רגליו מלמטה חוצצין וכתב הכ"מ דאף דבתוספתא אמרו דאין חוצץ דברי ר"ע יש לומר דשם הטעם משום דר"ע ס"צ דלא צריך ראוי לביאת מים ואנן קי"ל דבעי ראוי לביאת מים וכ"כ בה"ח על אספלנית מלוגמא ונוראות נפלאתי איך יהיה ניחא להכ"מ דדבר שאמרו בפשיטות דבית הסתרים בעי ראוי לביאת מים לשיטת התוס' מן התורה ולהריטב"א מדרבנן ור"ע יחלוק עליו וכן רבי ור"י בר"י ולא הובא בש"ס כלל ובשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' ל"ז ל"ח שמח ללא דבר שמצא בתוספתא מחלוקת תנאים בזה עפ"י הבנת הכ"מ ותשובה זו שלח להגאון בעל נו"ב ותמהני איך לא הרגישו כלל שזה דבר זר ואני תמה על עצמי איך לא הרגיש הכ"מ ואולי חלילה נעלם הי' מרבינו לפי שעה דברי הר"ש אלו שהביא כל התוספתא הלז ופירשה דלא תלוי בהראוי לביאת מים רק דבה"ס לא חיישינן לחציצה וא"כ הדברים נכונים ומה אעשה בוש אני מלומר שמרן דכולא תלמודא הכ"מ וב"י לא ראו כ"ז בר"ש שהרי לא הזכיר כלל דברי ר"ש לא בכ"מ שם ולא בב"י ועיין בכ"מ ה"ג שם ולא הזכיר כלל החילוק והסברא שכתב הר"ש בזה ע"ש ועכ"פ נחזור לענינינו דבעושת לרפואה ובפרט במקום סכנה לפענ"ד אין בזה בית מיחוש. ומן האמור אני תמה על הגאון הנו"ב מהד"ק חלק יו"ד סי' ס"ה שנשאל על טבעת שהושם ברחם בעומק לצורך רפואה אי קרי מקפיד וחידש שם דבבלוע לכ"ע לא צריך ראוי לביאת מים ובאמת שבתשובה מאהבה שם תמה בזה דא"כ בהא דאיבעיא בנדה דף מ"ב אי אותו מקום בלוע מקרי או ביה"ס ונדחק הש"ס למצוא נ"מ ולא אמר הנ"מ לענין זה אי בעי ראוי לביאת מים ונדחק שם כיון דאינו בעי ראוי לביאת מים רק מדרבנן לא רצה הש"ס לומר נ"מ זו ואכתי קשה לשיטת התוס' דהוא מדאורייתא ונדחק הנוב"י שם והמחבר הנ"ל דכיון דאינו רק מעט לא הוה רק דרבנן ואני תמה על עצמי דהא בר"ש מבואר דביה"ס לא שייך חציצה כלל וא"כ אותו מקום דעכ"פ ביה"ס הוה אין נ"מ לענין חציצה בזה וז"ב. אמנם עדיין קשה דהרי רבינו פסק דאף בית הסתרים חוצץ כמ"ש בהלכה ח' וא"כ שוב יש מקום לומר דבבלוע אינו חוצץ דבלוע בודאי אינו חוצץ כמ"ש בה"ח שם דבלע טבעת טמא וטבל הרי זה טהור ולא חוצץ ע"ש וזהו קושיא שראוי לעורר עליה. מיהו ל"ק דכיון דעיקר נלמד מן טומאה א"כ כיון דבה"ס חוצץ משום דעכ"פ במשא מיהא מטמא וא"כ ממילא זהו שאמרו שם הנ"מ לענין טומאה וממילא נלמד מזה לענין חציצה וז"ב ועכ"פ למדתי מזה דבר נפלא דלכך פסק רבינו דחוצץ בין הסתרים משום דכיון דמטמא במשא שוב חוצץ גם כן ודו"ק היטב. שוב מצאתי במרדכי לענין קליעת שערות המהודקות שכתב בטעם הראשון דלכך לא חייצי משום דהוה כבלוע ובה"ס דלא חייצי ע"ש והנה זהו כמ"ש הר"ש אבל אנן לא קי"ל כן כמ"ש הרמב"ם ראש הפוסקים וגם מהר"ש לא נראה דפסק כן רק דפירש כן דברי מי דס"ל בתוספתא דלא חייצי ואנן לא קי"ל כן ומצאתי בסדרי טהרה סי' קצ"ח ס"ק י"ט דהביא דברי המרדכי שהביא בשם התפארת למשה שלא קי"ל כטעם הראשון של המרדכי אבל לא הרגיש בכל מ"ש והסדרי טהרה כתב שם כיון דעושית כן מחמת סכנה לא שייך שמקפדת ואף דכ"ע מקפידין כיון שהוא סכנה והביא ראיה מדברי הר"ש שמחלק בין מתכת לעץ וכמ"ש ונהניתי עד מאד שכוונתי לדעתו הרמה בזה אבל לא הרגיש כלל בכל מ"ש. אח"כ מצאתי בספר מ"נ הנדפס מחדש שהביא ממש מעשה כזו והאריך שם והנה אין דרכי להעמיד יסוד על דברי האחרונים ובפרט על דברי אחרוני אחרונים אמנם הצצתי בין החרכים דכתב דאם אינו שוה להשינים ובולט יותר דחוצץ ולפענ"ד העיקר דכל שעושה לרפואה לא שייך חציצה וכמ"ש הס"ט וכמ"ש וכן עיקר לפענ"ד אחר שכתבתי בזה הראוני שבספר חיי אדם בחלק בינת אדם סי' כ"א נשאל גם כן בזה והעלה להחמיר ולא הרגיש בכל מ"ש ומ"ש ברור לפענ"ד ת"ל ועיין בסדרי טהרה ס"ק י"ט הנ"ל בסופו דאף שהשיג על תשובת פנים מאירות מ"מ כל שיש סכנה בדבר בודאי מודה דלא שייך חציצה ע"ש היטב ועיין בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' מ"ד ששמח על לא דבר שמצא בכ"מ הנ"ל וכמו שרמזתי למעלה: