שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ז (ט׳)

והנה במה דאמרו בירושלמי דסעודת הרשות היינו שהולך ללמוד ולמדו מזה דהמעשה גדול מהלמוד צ"ע דבש"ס דילן ספ"ק דקידושין מבואר דתלמוד גדול. אך נראה כיון דבאמת יכול ללמוד בביתו גם כן רק דאצל רבו ג"כ מצוה חשובה וכמ"ש המג"א ס"ק י"ג וא"כ עכ"פ בזה שוב מעשה גדול ודו"ק. ועכ"פ נראה לפענ"ד דצדקו דברי הלבוש במה שמחלק בין לימוד לרשות ודו"ק. והנה בהא דפריך למימרא דר"מ לא מחשב ליה עד כביצה ורמינהו עד מתי מזמנין עד כזית דברי ר"מ וקשה לפמ"ש הח"ץ סי' פ"ו דבב"י לא שייך ח"ש דלא שייך אחשביה במה שאינו שורפו וא"כ מה קושיא על ר"מ דלמא דוקא לענין שריפת קדשים דלא שייך אחשביה ולכך בעי שיעור כביצה אבל ברכת הזמון דאכל כזית שפיר הוה דבר חשוב וצ"ע: והנה בעש"ק פ' ויקרא ד' ניסן שנת תרט"ו הראני החריף מו"ה פישל נ"י בדברי הרי"ף שהביא המשנה הזאת והשמיט הך דעד כמה הן חוזרין ולא כתב אם כביצה או כזית והיא תימה גדולה וחפשתי בספרים רבים ולא מצאתי למי שיאיר עיני בזה. ולחומר הנושא אמרתי דבאמת בהא דחכ"א בכביצה היא תימה דהרי אף לר"מ דס"ל בכביצה הוא כמו טומאתו וכיון דבבשר קדש אמרו חכמים בכזית והיינו בכאסורו א"כ למה בחמץ בכביצה ובתוס' הרגישו בזה וכתבו בשם הירושלמי דלפי שיש לו תקנה בביטול לא החמירו עד כביצה ובאמת שגם זה אינו מובן דא"כ בכביצה נמי הא יש לו ביטול וע"כ היה נראה לפענ"ד דהרי"ף מפרש דמ"ש בחמץ דכביצה הוא דוקא בהולך לשחוט את פסחו דלא כתיב שיעור בתורה רק דכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי וא"כ לכך אמרו שיעור חשוב דהיינו כביצה ובירושלמי פרק תמיד נשחט גבי שוחט על חמץ מביא אבעיא אי לב"ש צריך בככותבת כמו בביעור וא"כ הרי"ף מפרש דבעי כביצה וא"כ לכך השמיט זאת דאנן אין לנו פסח ולשאר דברים פשיטא דהיא בכזית כמו לענין זמון. עוד נראה לי דהנה נסתפקתי דבר חדש בהך דלא תשחט הפסח על החמץ דקי"ל דאפילו יש לאחד מב"ח עובר עליו איך הדין אם יש לכל אחד רק פחות מכזית אי עוברין עליו אי נימא כיון דאין לכל אחד רק פחות מכזית אינו עובר עליו או דלמא הרי לא גרע מאילו לא היה לו כלל רק להזורק או לשאר מב"ח עובר ה"נ הרי מצטרף הכל ביחד והרי עכ"פ שייך בזה משום לא תשחט על חמץ דם זבחי דהרי יש בין הכל צירוף כזית חמץ וכיון שהתורה אחשביה לכל בני החברה כאחת הרי יש בין כולם כזית. ובזה יש לומר הא דאמרו חכמים בכביצה היינו לענין לשחוט את פסחו ואין לכל אחד רק בפחות מכזית ולכך עד כביצה הקלו בזה. ובזה יש לומר הא דאמרו בירושלמי תני פחות מכן אין מטריחין עליו ותמה בק"ע דמה קמ"ל כיון דתני עד כביצה משמע הא בפחות לא הטריחו. ולפמ"ש יש לומר דהו"א דהפירוש עד כביצה היינו בשאין לכ"א רק פחות מכזית ולכך הוא דשייך עד כביצה ויש לי להוסיף על זה דהרי ר' יהודה ס"ל בדף צ"א דאין שוחטין את הפסח על היחיד וא"כ עכ"פ שנים צריכין להיות ושייך השיעור עד כביצה דפחות מכביצה אין שיעור כזית לכ"א דכזית הוא חצי ביצה ולפ"ז לכך ביאר הירושלמי דהכוונה אף שיש לו לבדו פחות מכביצה אין מטריחין ועל זה נתן הטעם משום דיש תקנה בביטול ולפי"ז יש לומר דהרי"ף מפרש דחכמים לא פליגי רק לענין פסח והיינו כמ"ש ולכך השמיטו הרי"ף דאין נ"מ לדידן ודו"ק. ועכ"פ הדין שחידשתי דאף ביש רק בין כלם כזית עוברים זה נ"ל ברור: