שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ז (ח׳)

והנה בשנת תרי"ג בליל י"ט מרחשון למדתי עם תלמודי הלכות שבת והגעתי לסי' רמ"ט בדברי המג"א הנ"ל ועינתי שנית והנה הסברא שכתבתי למעלה לישב קושית המג"א היא סברא ישרה וכעין זה מבואר במג"א סימן תל"א ס"ק ה' דהיכא שמוכרח להפסיק לא חיישינן שמא ימשך ע"ש וכעת ראיתי דברים תמוהים במ"א במ"ש לתמוה על השלטי הגיבורים פרק כ"ב דשבת שאסור לישא אשה בע"ש דהא לכ"ע שרי ובאמת שחפשתי פכ"ב דשבת בש"ג ולא מצאתי ומצאתי בפרק כל כתבי וצ"ל פכ"כ ושם כתוב וז"ל ובתלמוד א"י נמצא בפרק ראשון של תענית שאסור לארס אשה בע"ש וכן לד"ת ונראה הדבר שממעטין בד"ת כדי שיעסוק בצרכי שבת וכפי הנראה לא ראה הש"ג דברי הירושלמי במקומו והירושלמי הלז בפ"ק דתענית ה"ח והוא ג"כ בפ"ד ה"ו שם ובביצה פ"ה ה"ב ובפ"ק דכתובות ה"א שם מבואר דאסור לארס בע"ש והבין הש"ג דהוא משום שלא יהיה טרוד ולא יעסוק בצרכי שבת. ובאמת שם מבואר דדוקא סעודת אירוסין אסור הא לארס יארס ומצאתי בד"מ סי' רנ"א שכתב באות א' דברי הגהת אלפסי הנ"ל וכתב עליו ובאיסור אירוסין אין נוהגין כדבריו אלא מנהג פשוט לארס בע"ש ומהתימה שגם הוא לא ראה דברי הירושלמי במקומו וסמך על הש"ג והרי בירושלמי מפורש דסעודת אירוסין הוא דאסור שלא יאכל סעודת שבת שלא לתיאבון אבל לארס מותר והוא הירושלמי שהביא המג"א בשם הרוקח סי' למ"ד וכפי הנראה לא ראה אותו בירושלמי עצמו שאז היה רואה שמבואר להיפך וגם מ"ש וכן לד"ת לא נמצא כלל בירושלמי ובסי' רנ"א ס"ב כתוב שיש לאדם למעט קצת בלמודו בע"ש כדי שיכין לצרכי שבת ונרשם בצדו ש"ג פט"ז דשבת ירושלמי פ"ק דתענית ומהתימה שנמשך אחרי דברי הש"ג ולא נמצא כלל ובביאורי הגאון מהראו"ו רשם מקורו מדרש אגדה ולא ידעתי היכן נמצא זאת וראיתי בד"מ בסי' רנ"א אות ד' שכתב וז"ל ובמדרש פ' תזריע משמע דאין קורין מן המנחה ולמעלה אבל שונין ודורשין בהם ואם צריך לו דבר לבדוק בודק אחריו ונראה לי הטעם משום שהוא ממשיך ויתבטל מלהכין צורכי שבת וכן אמרו בגמרא לענין קריאתו בשבת עכ"ל הד"מ וכפי הנראה זה מדרש אגדה שרמז הגאון ז"ל אבל מאוד תמהני על הד"מ והגאון מוהראו"ו ז"ל שלא עיינו היטב במדרש והמדרש הוא ברבה ויקרא פט"ו ושם כתוב בזה"ל רבי ור"י בר"י הוו יושבין ועוסקין במגילת קינות ערב תשעה באב שחל להיות בשבת עם חשיכה מן המנחה ולמעלה וכו' וע"ז אמר ר"י בר"י שלמדנו שלשה דברים וכו' ואין קורין בכתבי קודש אלא מן המנחה ולמעלה והמדרש הלז היא ירושלמי פרק כל כתבי ה"א וקאי על שבת מן המנחה ולמעלה כמ"ש המתנות כהונה שם ועיין בקרבן עדה שם ומאד יפלא איך נזדקר טעות כזה לפני מרנא ורבנא הד"מ וכל האחרונים סמכו עליו ועיין מדרש איכה על פסוק רוח אפינו משיח ד'. ועכ"פ דברי הש"ג ודאי נדחים. נחזור לדברי המג"א סי' רמ"ט שכתב כדברי ירושלמי פ"ק דשבת דאסור לישא בע"ש משום כבוד שבת וכתב שחולק על תלמודא דידן ובאמת שאין הכרח והרי הפני משה פירש דמ"ש מפני כבוד השבת היינו שלא יחלל השבת וגזירה שמא ישחוט בן עוף. ומה דאמר שם אסור לאדם לישא אשה בע"ש הדא דאת אמר סעודת אירוסין והוא הירושלמי שנאמר בתענית וביצה הנה שם מוזכר על אירוסין ולא על נישואין והפני משה פירש גם כאן דקאי על אירוסין והדבר מוכרח שהרי כתב לעשות סעודת אירוסין ולפענ"ד נשתרבב הטעות שבירושלמי בתענית ובביצה כתוב אסור לארס והסופר בכתובות טעה וכתב אסור לאדם אשה ולא מובן הפירוש וכתבו לישא אבל באמת צ"ל לארס ואף שאינו נוגע לענין ידעתי כי הרבה אנשים ישמחו בזה כי הוא אמת ובפ"מ שם גם כן טרח לבאר דברי הרמב"ם ועיין פרי מגדים בסי' רמ"ט באשל אברהם שם שעלה לפניו גם כן הפירוש הלז ודחאו אבל תמהני דלא הרגיש כלל בכל מ"ש. ובקצת טורים הגירסא אסור לאדם אשה בע"ש והיא הנוסחא שהיה לפני הפ"מ וצ"ל לארס ברי"ש וסמ"ך שוב מצאתי במדרש רבה שנדפס עם היפ"ת בדפוס זילצבאך ושם נדפס בפרשת תזריע הגירסא ע"ש עם חשיכה וזה היה לפני הד"מ גם כן והבין שקאי על ע"ש עם חשיכה שאין קורין מן המנחה ולמעלה אבל היפ"ת שם מוחק וגורס ערב ט"ב שחל להיות בשבת עם חשיכה וכמו שהיא בירושלמי ומזה ראיה דערב ט"ב שחל בשבת יקראו בעניני היום וראיתי במ"א סי' תקנ"ג ס"ק ז' שרמז לזה המדרש וע"כ דברי הד"מ תמוהין וצע"ג: