שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ז (ה׳)

ובזה עמדתי על כוונת הירושלמי דאמרו ממה דמתחייב על הזריקה הדא אמרה פסח עצמו כשר וכתב המלמ"ל פ"א מק"פ דמוכיח דאל"כ כבר נפסל הק"פ משעת שחיטה ולא שייך ללקות על זבח פסול ומזה הוכיח דין זה דבזבח פסול אינו לוקה על לא תשחט ע"ש בה"ה ולפמ"ש אין ראיה דהכי דייק בירושלמי דבאמת יש לומר הא דהזבח כשר משום דהשוחט באמת משך ידו וא"כ הזבח בעצמו כשר ולא שייך זבח רשעים ופשיטא דלא מקרי רשע לפסול לשחיטה בעבר פ"א על לאו ועיין ביו"ד סי' ב' ולזה דייק מהזריקה דשוב אסור למשוך לאחר שנשחט ועיין בפסחים דף פ"ט וא"כ ממה שמתחייב על הזריקה ע"כ דהזבח כשר ואף לר' שמעון דאמר עד שיזרוק הדם מכל מקום כל ששחט וזרק א"כ עכ"פ לא חזר בו ולא משך ידו ושוב נפסל הזבח דהוה זבח רשעים. ובזה יש לומר דזה שהשיב ר"י תפתר שנתמנה לו חמץ בין שחיטה לזריקה וא"כ אין ראיה ממה שזרק דעדיין לא עבר ובאמת אתיא כר"ש דיכול לחזור עד שיזרוק או שהיה אחד שוחט ואחד זורק כנלפענ"ד ע"ד הפלפול אמנם גוף הדברים נכונים ובזה יש ליישב קושית המלמ"ל דמשמע דהיה ראוי למפסל הקרבן ובמנחות דף נ"ד אמרו בפשיטות ואימא לא תאפה חמץ למיקם גברא בלאו ואפסולי לא מפסלא ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הא דפסול משום דארבעים בכתפיה ופסול הזבח וזה לא שייך התם דהאופה אינו שייך בהמנחה ולא שייך זבח רשעים ודו"ק. עכ"פ בזה דהוא שכח פשיטא דיש לומר דלא יחזור כיון דהפסח כשר כדיליף מקרא. והנה עוד כתב הגאון אם נזכר בשש דהוה שעות דרבנן אי מצי מבטל והביא מדרב גידל דאמר המקדש משש ולמעלה אפילו בחיטי קרדנייתא אין חוששין לקידושי' ופי' חיטי קורדנייתא דהיינו חטי דשרירי דאפשר דלא עלו בהו מיא ואתו לאחלופי בדבלעי מיא אימתי אי לימא לאחר שש א"ה דאורייתא הוא אלא פשיטא בשש גופא אלמא דאפילו בקידושין שויא רבנן כלאו דידיה ול"מ מבטל: