שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ז (ד׳)

ובזה מיושב מה דק"ל לפמ"ש הגאון דלמול את בנו מיירי בדכייבין ליה עיניה והיינו ע"כ דהוה מילה שלא בזמנה דמסתמא כל דכייבין ליה עיניה לאו מילה בזמנה היא וקשה הא לשיטת התשב"ץ דמילה שלא בזמנו אסור למולו ביום ה' שמא יצטרך לחלל שבת וא"כ איך אפשר דמיירי בע"פ הא יש לחוש שמא יצטרך לחלל יו"ט שני במלאכות האסורות ביו"ט ומכ"ש לשיטת הפוסקים דכ"ש ביום שני דמחללין והא יהיה יו"ט ראשון. ולפמ"ש אתי שפיר דמיירי קודם פסח ומיהו במקום אחר הקשיתי מגר דמל ע"פ דנחלקו ב"ש וב"ה וקשה היאך מל דהא הוה שלא בזמנה בודאי ואכ"מ להאריך ועיין ביבמות דף ע"א דאמרו בהדיא כשחלצתו חמה ויהבינן ליה כל שבעה דמהלינן ליה בע"פ ומעכב הפסח וקשה הא אי אפשר למולו וניהו דבר מהילא הוא מה"ת ושפיר מעכב ק"פ אבל אכתי קשה מה פריך ונמהליה מצפרא מיהו יש לומר דבכה"ג דמעכב הק"פ ודאי לא חיישינן ומהלינן ליה מצפרא ונתיישב גם מגר וגם קושייתי ואולי יש לכוין בזה קושית הגאון דכיון דבע"פ אי אפשר למולו בלתי שצריך לשחוט פסחו ומעכב הק"פ א"כ ת"ל בשביל פסחא וע"ז משני דמיירי בזמן הזה וס"ל להמשנה דל"ח כלל שמא יצטרך לחלל יו"ט שני או דמיירי בדכייבין ליה עיניה אבל זה טעות דבמילה בזמנה ליכא למ"ד וא"כ אין התחלה לקושיא ואדרבא לפי מה דמוקי בדכייבין ליה עיניה יקשה דהיאך מהלינן ליה כיון דאינו מעכב השחיטה ודוחק לומר דמיירי בדכייבין ליה עיניה עד מלאת זמנו דעכ"פ אותו יום חוששין לו ומיהו כאן דמעכב אכילה אפשר דמלין גם בשביל זה וכדמוקי ביבמות שם. והנה הגאון כתב וה"מ כי מבטל קודם זמן איסורו אבל בתר זמן איסורא לא מצי לבטל אלא הדר ומבער דלא מפגר מפסח דכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי וכר"י דאמר אעפ"י שאין עמו בעזרה הנה למדנו דבר חדש מדברי הגאון דיש לחלק בין ק"פ דצריך לחזור לביתו ולבער אם לא נזכר קודם זמן איסור דבלא"ה מתבטל מק"פ דאי אפשר לשחוט הפסח על החמץ אבל במילה לא חוזר והיא דבר חדש והש"ש העיר דהוא דבר חדש וצריך תלמוד. ולכאורה רציתי לומר דנכך נקט למול את בנו ולא קשה קושית הגאון ת"ל בשביל פסח דאדרבא כל שאי אפשר לשחוט הפסח בישנו חמץ בביתו א"כ הו"א שצריך לחזור לביתו ולבער ול"מ הביטול ולכך כיון דצריך למול את בנו בזה א"צ לחזור בשביל המילה משא"כ בשביל הפסח אלא דנראה דקושית הגאון דאדרבא כיון דבשביל הפסח צריך לחזור א"כ ממילא אי אפשר שלא יחזור. והנה דבר זה נעלם מהגאון האבן עוזר שבהגהותיו לש"ע סי' תמ"ד כתב להשיג על המ"א ס"ק י"א במ"ש דבשביל מצות עשה דתשביתו צריך לחזור כשאין בידו לבטל וע"ז כתב האהע"ז דכל שיש מצוה ודאי א"צ לחזור והוכיח דהרי בעושה פסח ודאי דאין צריך לחזור דהא עשה דפסח אלים טובא ע"ש. והנך רואה דהגאון כתב דאדרבא דבפסח ודאי חוזר דאי אפשר לשחוט הפסח על חמץ וראיתי בצל"ח שהביא שאחד הקשה לו על האהע"ז דאיך אפשר דפסח לא יחזור לבער הא אי אפשר לשחוט הפסח כלל וע"ז רצה בנו הרב מהר"ש לומר דעשה דפסח דוחה הל"ת דלא תשחט והוא דחה דבכה"ג לא שייך דידחה ודבריו נאמרים בצדק אבל לא ראו דברי השאלתות דכתב כן בהדיא. והנה בתשובה הארכתי ליישב דברי האהע"ז דלענין דינא אפשר להצדיק דבריו ולא עת האסף פה. אמנם כעת נתחדש לי דיש להקשות בהא דאמרו בזבחים דף מ"ג ע"ב מכשיר היה בן בתירא בפסח ששחטו בארבע עשר ששחטו לשמו וע"ז מקשה הש"ס הא בין הערבים כתיב ואח"כ מקשה הא כתיב שם תזבח את הפסח בערב ומה קושיא הא באמת רבא למד בפסחים דף ה' מלא תשחט על חמץ דם זבחי לא תשחט את הפסח ועדיין החמץ קיים ואימא כל חד וחד זמן שחיטה אמר רחמנא ולפ"ז כיון דזה ודאי דלבן בתירא זמן ביעור חמץ הוא משש שעות דע"ז לא נחלק אדם וע"כ דיליף מקראי אחריני וא"כ קשה באמת היאך מכשיר בן בתירא בשחטו מצפרא והא עדיין החמץ קיים וצ"ל דלא היה לו חמץ מצפרא או דעכ"פ הפסח כשר וכמ"ש התוס' בפסחים דף ס"ג וכן הוא בירושלמי וא"כ עכ"פ הפסח מכשיר ולפ"ז באמת בין הערבים זמן שחיטה כיון דקבע התורה בזמן איסורו והיינו בשש דמבער החמץ וכדאמר רבא אבל לעולם דאי שחטו בבקר הפסח כשר באין לו חמץ או דעכ"פ הפסח כשר כמ"ש התוס' והיא קושיא נפלאה. אך נראה דהנה הר"ן פרק ע"פ גבי ר"ג אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו כתב דפסח מצרים אין חמוצו נוהג אלא יום אחד ועל בל יראה לא הוזהרו ולפ"ז גם על לא תשחט על חמץ דם זבחי לא היו מוזהרים דלא עבר על בל יראה כלל וגם בלא"ה לא נאמרה האזהרה זו אז ולכך לא חשבה בין פסח מצרים לפסח דורות דמה לא נצטוו אז לא שייך למחשבה וא"כ שפיר מקשה דכתיב בין הערבים והוה בין הערבים דוקא ושם לא שייך אזהרה דלא תשחט. איברא דעדיין יקשה מה פריך משם תזבח את הפסח בערב. אמנם נראה דלפי מה דמשני דבין הערביים היינו בין שני ערבים דהיינו בין תמיד של שחר לערב ולפ"ז יקשה דכיון דשם לא כתיב רק בערב א"כ שוב היה הבדל בין פסח מצרים לפסח דורות בזה דפסח מצרים היה כשר בשחרית וזה לא מצינו. מיהו עדיין קשה דהא באמת יש לחלק דפסח מצרים כשר בשחרית דלא שייך האזהרה דלא תשחט על חמץ וצ"ע כעת. נחזור לדברי הגאון דעדיין קשה למה צריך לחזור בשביל דלא מצי לשחוט פסח על חמץ הא גוף הפסח כשר רק דעובר בלאו וכשאין לו שהות הפסח ידחה לגמרי ופשיטא דבכה"ג לא נדחה עשה החמור שיש בו כרת בשביל לאו גרידא כיון דהפסח כשר. ובזה אני אומר ליישב מ"ש הצל"ח עם בנו הרב מהר"ש דשם דעשה דפסח דוחה ל"ת דלא תשחט ותמה הנוב"י כיון דע"ז גופא אזהרה התורה שלא ישחט על החמץ אף דפסח עשה שיש בו כרת לא שייך לדחות ע"ש ולפמ"ש זה היה שייך אם הפסח פסול אבל כיון דאינו רק עובר בלאו והוא גופא חידוש דבאמת אינו ברשותו ולא מקרי חמץ שלו וגם לא חמץ של בני חבורה ורק שהתורה אזהר דלא תשחט על חמץ דם זבחי וכמו שהארכתי בזה בתשובה שם לקיים דברי אהע"ז וכיון שהפסח כשר אינו רק ל"ת גרידא והעשה דוחה גם מ"ש דאיך הכהן הזורק והמקטיר יעברו כל שיש לו חמץ דלגבייהו חשוב איסורא רבה דעוברים במעשה והוא יתבטל בשב וא"ת לפענ"ד מבואר בפסחים דף נ"ט דעשה דפסח דחמור דוחה אף בקום ועשה ועיין תוס' שבת דף ד' ובעירובין דף ל"ב דכל דלא פשע ששכח והלך ואין שהות למה לא ידחה ושכחה לא מקרי פשיעה ועיין מג"א סי' ק"ח דבכמה ענינים שכחה מקרי אונס. דרך כלל לפענ"ד דברי האהע"ז ברורים לולא פה קדוש השאלתות שכל דבריו דברי קבלה. אמנם בגוף דברי התוס' שכתבו דבפסח כשר וכן הביאו בשם התוספתא לפענ"ד צ"ע ממ"ש התוס' ריש חולין בשם ר"ת דכל דארבעים בכתפיה הזבח פסול והביאו מהך דאמרו במנחות דף פ"א ארבעים בכתפיה וכשר וא"כ אמאי הפסח כשר. וכמדומה שראיתי בזה בספר תשובה מאהבה ח"א שנתעורר בזה על דברת התוס' בחולין הנ"ל דמה ראיה מדברי הש"ס דארבעים בכתפיה וכשר היינו דאין ראוי לעשות כן שיעבור בלאו אבל לא שנפסל הזבח. אך לפענ"ד כוונת ר"ת דכל דארבעים בכתפיה מקרי רשע לענין פסול לעדות והו"ל זבח רשעים ואיך שייך שיכשר הזבח. ולפ"ז היה נראה לפענ"ד דהא דאמרו בתוספתא דהשוחט את הפסח על החמץ עובר בל"ת והפסח כשר ויוצא בו י"ח בפסח ולאיזה צורך קמ"ל דיוצא בו י"ח דכל דהפסח כשר פשיטא דיצא. אמנם נראה דבאמת כיון דעבר בלאו וארבעים בכתפיה הו"א דהוא באמת אינו יוצא י"ח ומה דלא מקרי זבח רשעים הוא כיון דאמרו דנמנים ומושכין את ידיהם עד שעת שחיטה א"כ זה ששחט באמת חזר בו ומשך ידו מאותו פסח בזה גופא ששחט על חמץ אבל הפסח כשר וע"ז קמ"ל דיוצא בו ידי חובתו ומטעם דגלי קרא דזבחי וכדאמרו בירושלמי: