שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ז (ג׳)

ובזה עמדתי על דעת קדושים במ"ש השאלתות שם קתני למול את בנו מכדי כמה דלא מהיל לא מצי שחיט ליה פסחים תיפוק ליה בשביל פסחא אבע"א בזמן הזה דליכא פסח ואבע"א כדאמרו דהוו כייבין ליה עייניה דלא בר מילה ושחט ליה פסחא והדר ניחא ליה. והדברים תמוהין דמה זו קושיא דלמא או או קתני שהלך לשחוט פסחו או למול את בנו או לעשות סעודת אירוסין ומצינו כמה פעמים במשנה וא"ו במקום או ועיין ביבמות פרק ר"ג חלץ ועשה מאמר וכדומה וא"כ אין מקום לקושיא. וביותר תמה אני דהרי לפי תירוצו ע"כ או או קתני דשחיטת פסח ליכא בזמן הזה. ועוד תימה דאי כהבנת הגאון דחדא הוא איך הקדים שחיטת פסח למילה והא אמרו בירושלמי על המשנה שחיטת פסח ומילה מי קודם מן מה דאמר המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו הדא אמר שמילת בנו קודם ולכאורה רציתי לומר דזה באמת קושית הגאון דלקדים מילה ולכך משני דלאו בר מילה הוא קודם שחיטה דהוה כייבין ליה עיניה אבל זה אינו דא"כ לשונו אינו מכוון דאמר מכדי כמה דלא מהיל לא מצי לשחוט פסח ת"ל משום פסחא ומה זו קושיא דע"כ או קתני דכצ"ל לירושלמי באמת דלא ק"ל כלל מהמשנה וא"כ מה ענין לקושייתו ועיין בשאילת שלום שביאר דבריו דלמול את בנו מיותר דבכלל לשחוט את פסחו הוא ולא ידעתי כוונתו דהוצרך להשמיענו דחוזר על מילת בנו כשאין שהות על שניהם וגם או או קתני ולא חלי ולא הרגיש כלל בכל מה שכתבתי. אך לפמ"ש אתי שפיר דקשה ליה להגאון למה לא יחזור בשביל סעודת אירוסין דאינו רק דרבנן היה לו לחזור לביתו ולכך הבין הגאון דהמשנה מיירי דצריך לעשות כל אלה ולכך קשה ליה דת"ל משום פסחא ולמה נקט כלל למול את בנו דממילא נודע דכשם שחוזר על פסח שהוא דאורייתא כמו כן חוזר אם יש לו למול את בנו וא"ל דלמא חוזר בשביל סעודת אירוסין דזה גם כן נודע דת"ל משום פסח דא"כ המילה קודם לפסח וא"כ ניהו דנימא דמילה אינו כ"כ מצות חשובה שיש לו עוד שהות למול ביום אחר עכ"פ צריך לחזור בשביל פסח וא"כ שוב לא יחזור גם על סעודת אירוסין וע"ז משני דמיירי בזמן דליכא פסח וא"כ לכך נקט או שהולך לשחוט פסחו עם סעודת אירוסין או מילה עם סעודת אירוסין. עוד תירוץ דמיירי בדכייבין ליה עיניה וא"כ אין כאן קדימה למילה ולכך נקט שחיטת פסח ואח"כ למול את בנו ואח"כ סעודת אירוסין. ובזה מיושב מה שהקשה בשאילת שלום דהו"מ לשנוי כגון דהוא טמא ואינו עושה פסח. ולפמ"ש אתי שפיר דאם מילי מילי קתני שוב יקשה מסעודת אירוסין וע"כ דמיירי שהיה ביחד לתירוץ הראשון או פסח עם סעודת אירוסין או מילה עם סעודה דהיינו דאורייתא ודרבנן ולתירוץ השני לא ניחא ליה וע"כ מוקי דהיו כולם ביחד והא דהקדים פסח כגון דכייבין ליה עיניה ועשה פסח קודם. והנה בשאילת שלום הקשה דאיך מוקי הגאון דמיירי בדכייבין ליה עיניה ולא מצי למול רק אחר השחיטה דהרי שחיטת הפסח היה אחר חצות וא"כ איך קתני ואם לאו מבטל והא אחר זמן איסורו לא מצי מבטל ולא זכיתי להבין דכוונת הש"ס היא דאם ישהה בכי שילך ויבא אז לא יגיע זמן שלא יוכל לשחוט ולמול את בנו ע"כ יבטל תיכף אבל הוא קודם חצות כעת לא יחזור ויבטל כעת ומ"ש דמיירי בדכייבין ליה עיניה היינו שהוא הולך לשחוט ואם בתוך כך יתרפא ימול גם כן אבל לא בריר ליה וספק מצות תורה ג"כ דוחה. ובזה מיושב גם כן דברי המג"א בסי' רמ"ט ס"ק ג' שכתב דלינא למימר דאיירי בסעודת חוה"מ שהרי אסור לעשות סעודת אירוסין בחוה"מ ותמה בצל"ח ובדגול מרבבה שם דת"ל דאי אפשר לומר בחוה"מ דע"כ מיירי בע"פ דאל"כ היאך קתני ואם לאו יבטל והא לאחר זמן איסורו לא מצי לבטל. ולפמ"ש אתי שפיר דמיירי שהולך למרחוק ואם שהה לא יגיע בחוה"מ על סעודה דביו"ט אסור תחומין וז"פ. ובגוף קושית המ"א על הירושלמי דאסר לעשות סעודה בע"ש מכ"ש ע"פ דחמיר והאהע"ז מוסיף דבברייתא מוקי בסעודת הרשות. לפענ"ד היה נראה דהירושלמי מפרש דהמשנה מיירי בהולך בתוך שלשים יום קודם הפסח דחל עליו חובת הביעור וצריך לבדוק מקודם כדאמרו בפסחים דף וא"ו ומבואר בסי' תל"ו הרבה פרטים בזה והוא הלך לשחוט פסחו ולמול את בנו בדכייבין ליה עיניה שלא יכול למול וכדמוקי הגאון וגם סעודת האירוסין מיירי קודם פסח וקודם ע"פ רק שלא יוכל לחזור למצותו שהדרך רחוק וע"כ הטילו עליו שיחזור לביתו ואם לאו יבטל בלבו אף שהיה צריך לבדוק מקודם וא"כ לא קשה על הירושלמי וגם קושית השאלתות יתפרש היטב דת"ל בשביל פסחא דהיינו דלמול את בנו יוכל להיות שיוכל לחזור ולבא עוד קודם הפסח ימים מעטים קודם והרי בהולך לשחוט פסחו ודאי לא יבא קודם הפסח דצריך לשחוט פסחו וע"כ מיירי במלו קודם פסח דאל"כ לא מצי לשחוט פסחו קודם שמל וא"כ למה לי למתני למול את בנו וע"כ מוקי דמיירי בזמן דליכא פסח או דמיירי בדכייבין ליה עיניה וניחא ליה דאז יוכל להיות דמל בנו מיירי מקודם דהוא הולך לראות שמא יוכל למול אולי נתרפא וא"כ מיושב קושיתי לעיל ועכ"פ סעודת האירוסין בודאי יש לומר דמיירי באופן זה אף דרש"י פירש דמיירי בע"פ היינו בשביל לשחוט פסחו אבל הנך אחריני שפיר יש לאוקמא מקודם ודו"ק היטב: