שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ז (ב׳)

הנה ראיתי בזה הענין בשאלתות פ' צו דברים חדשים בזה אשר נעלמו מעיני האחרונים וגם דברי השאלתות נודעי' כי קשים הם אמרתי לבאר הנה בדרוש לפסח הביא שם המשנה הלז ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ויבער ואם לאו יבטל בלבו וע"ז כתב השאלתות מ"ט פסח ומילה דאורייתא ביעור חמץ דרבנן דאי דאורייתא בביטול בעלמא סגי ליה ומ"ט אמרו לא סגי ליה בביטול דילמא משתלי (כצ"ל ושם כתב משתלמא וצ"ל משתלי) ואכיל ליה ואתי לידי איסורא והנה הדבר תמוה דהא סעודת אירוסין ודאי אינו רק דרבנן ולמה יבטל יחזור לביתו ויבער ואח"כ ילך לסעודתו וכבר התפלא בזה בשאילת שלום וכתב ע"פ ירושלמי דאמר ר"י גדול השלום וא"כ הוה שוה למה שהיא מן התורה וזה דחוק דהיה לו להזכיר. ולפענ"ד היה נראה דהנה כבר נודע מ"ש המהרש"ח והובא במ"א סי' קפ"ד דהיכא דנתחברו ביחד דאורייתא ודרבנן כיון דחוזר על ספק דאורייתא חוזר על דרבנן כי היכא דלא ליתו לזלזולי ולכך בספק ברכה רביעית צריך לחזור ולברך דכיון דשלשה ברכות הראשונות הוה ספק תורה ע"ש ולפ"ז יש לומר דמשמע להגאון דהמשנה מיירי שהולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולעשות סעודת אירוסין הכל ביחד ולפ"ז כיון דאין לו שהות לחזור ולבער למצותו לשחוט פסח ולמול את בנו והם דאורייתא וא"צ לחזור לביתו וכיון שאין צריך לחזור לביתו שוב אף שנטפל להם מצוה דרבנן והיה מחוייב לחזור לביתו הא עכ"פ ידחה דאורייתא בשביל זה ע"כ התירו לו לבטל בלבו ויעשה מצותו דאורייתא ודרבנן וזה ברור ועדיף מהך דמהרש"ח דכאן הוא בשב וא"ת כיון דא"צ לחזור בשביל שיש לפניו מצות התורה התירו לו לעשות סעודת אירוסין גם כן ואף אם אולי היה מקום לו לחזור ולעשות השחיטה והמילה ולא הסעודה כל דאינו חוזר בשביל החשש דיחוי דמצות התורה אינו חוזר גם על חשש מצוה דרבנן כי היכי דלא ליתו לזלזולי וז"ב ודו"ק: