שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ז (י׳)

ובזה אמרתי במ"ש רש"י בפסחים דף ס"ג במועד דלשמו עובר משום לא תשחט ומשום ב"י והקשה בצל"ח מדוע לא פירש כן בריש המשנה ובתשובה כתבתי בזה דברים רבים. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת בריש המשנה בע"פ לאחר חצות משכחת לה דיעבור על לא תשחט בלי ב"י כגון שלא יהיה לכל אחד רק פחות מכזית דעל ב"י אינו עובר בחצי שיעור ורשות חבירו אינו עובר אבל בבל תשחט עובר אבל במועד דל"ש חבורה א"כ הוא לבדו עובר בב"י ג"כ ודו"ק. עוד יש לי לומר בכוונת הירושלמי דהא דאמר פחות מכאן אין מטריחין הוא דקמ"ל דהו"א דמה דאמרו עד כמה הן חוזרין הוא דוקא בהולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו אבל בלדבר הרשות דקתני חוזר הוא אף בפחות מכביצה וכן נראה מהטור שהעתיק הך עד כמה דוקא בלדבר מצוה אבל לא בדבר הרשות ומעלתו הקשה באמת על הטור דלמה שינה מהמשנה וע"כ קמ"ל הטור דבפחות מכן אין מטריחין אף בלדבר הרשות והטור לשיטתו דס"ל דאפילו הולך כדי ללמוד ג"כ מקרי דבר הרשות וא"כ בזה ודאי דאין מטריחין בפחות מכביצה ולכך לא הזכיר בזה כלל הדין והשכיל לכתוב הך דאין חוזרין רק בהולך לדבר מצוה אבל במשנה דתני סתם לדבר הרשות א"כ בזה יש לומר דאף בפחות מטריחין לכך קמ"ל דפחות מזה אין מטריחין ומטעם דיש תקנה בביטול ובש"ע דכתב אם הולך לצורך עצמו א"כ שפיר הוצרך לכתוב דעד כמה הן חוזרין להורות דאף בדבר הרשות ממש אין צריך לחזור בפחות מכביצה אבל בטור דלדבר הרשות הוא כולל אף לדבר מצוה לא צריך לאשמועינן זאת דגם זה לדבר מצוה מקרי לענין שאין מטריחין ודו"ק היטב ובאמת הלבוש דעתו דגם בפחות מכביצה לדבר הרשות חוזר ולפמ"ש מוכרח מהירושלמי שלא כדבריו ודו"ק. עוד נראה לי דהנה לכאורה קשה מה נעשה בשבת שחל ע"פ ואיך נבער החמץ ע"י ביטול והיאך שייך דברי הירושלמי שיש לו תקנה בביטול הא באמת ביטול הוא מתורת הפקר ואסור להפקיר בשבת ועיין פר"ח סי' תמ"ד ובשלמא מה דקאמר בן זונין שהלך אחרי ר"ג וביער ע"כ דמיירי שאכלו או שהוציאו לחוץ ונתנו לעכו"ם אבל להפקיר אסור בשבת ובאמת בהא דאמרו בנזכר שיש לו עיסה מגולגלת דמבטלו קודם שתחמיץ הקשה הרמב"ן בלקוטיו בפסחים דאסור להפקיר אבל כבר כתבתי במקום אחר דכל דהולך לאיבוד מותר להפקיר אף בשבת כמ"ש הריטב"א בשבת דף ק"כ הובא בשעה"מ הלכות לולב והארכתי בזה אבל כאן דעדיין יש לו שהות ללכת לביתו למה לא יחזיר לאכלו ולא יצטרך לעבור על איסור דרבנן ומה תקנה יש בביטול וצ"ל דאותן חכמים ס"ל כמ"ד דמבערין הכל מלפני השבת כדאמרו בפסחים דף י"ב ולפ"ז הרי"ף דפסק כראב"ץ ועיין בר"ן וב"י סי' תמ"ד שם ולכך השמיט זאת ודו"ק היטב ומהתימה על שאילת שלום אות נ"ז לענין ברהמ"ז עד כזית שם האריך הרחיב הדיבור והביא דחכמים ס"ל בכביצה בחמץ וכתב שכ"ע מודים בזה ולא הרגיש כלל שהרי"ף השמיט לגמרי הדין דעד כמה הוא חוזר וצע"ג: