שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ו (ט׳)

והנה כעת כ"ד אב שנת תרי"ג הגיעני מכתב מהרבני המופלג מו"ה אלכסנדר סענדיר היימאן ואמרתי לרשום בקצרה מה שיש להשיב והנה רואה אנכי שחפשתם הרבה בספר טיב גיטין ובאמת אינכם בקיאין בטיב גיטין וזה האות כי מתחלה צויתי לכתוב בשמי שיכתבו המסדרים טעמים ולא כתבו וע"כ שלא ידעו עד אח"כ שנתתי להרב מו"ה אהרן יוסל מכתבי בטעמים ונימוקים החילותם לקנטר וכתבו אלי שאכתוב להנ"ל שיראה לכם כתבי ובהגיע כתבי להם אז החלו לחקור עי"ז וכתבתם להגאון מהרש"ק נ"י ועתה הגיעני דבריכם ואמרתי לרשום בקצרה הנה מעלתו כתב כי שם לאה נשתקע לגמרי בקריאה ולחתום אין ידיעתה כי האשה נשאת בלבוב ושם נקראת בשם לאה ג"כ אבל בראזלי לא נקראת רק בשם חנהלי לבד ובעלה קרא אותה בשם חנהלי או בשם חנה ורק בכתובה נכתב שם חנה לאה וגם במכתב אביה כתב לה חנה לאה וע"ז כתבתם דאף דבש"ע סי"ב מבואר דלכתחלה יש לכתוב כל השמות שיש לה אף שלא נודע בכאן אם נקראת בשם אחר רק שהמסדרים יודעים שנקראת במקום אחר שם השני כמבואר בב"ש ס"ק כ"ב וע"ז כתב מעלתו דבב"י מבואר בשם בה"ת דאם שם הכתוב בגט קוראין אותו בכל המקומות שמכירין האיש אף שיש לו שאר שמות יוכל להיות דאף לכתחלה כשר והרי האשה קוראין אותה בכל המקומות חנה וגם מבואר בלק"ש לט"ג סעיף ל"ג בשם המכתב מאליהו דאף שנשתקע רק בקריאה לבד אף שלא נשתקע בידיעה חשיב כנשתקע ואף שכתוב בהכתובה כבר כתב שם סל"ח דמהכתובה אין ראיה דהא לאו כולי עלמא ידעי מהשם שנכתב בהכתובה ותחת החופה אין איש שם על לב לידע היאך נקראת וגם הכתובה לא נכתבה רק ב"ק לבוב לא בקהלתם ומצד האגרת אין ראיה דדוקא כשחותמת עצמה שייך להחזיק מחמת זה ולא באגרת שנכתבו לה מי רואה ויודע והו"ל כנשתקע והנה באמת מכל אלה אין ראיה ומ"ש בשם המכתב הנה מלבד דאנן לא קי"ל כן ובעינן נשתקע לגמרי שאין זוכרים כלל משם זה ותיכף משעת עריסה נשתקע השם אף גם לפענ"ד נראה דבר חדש כיון דכאן נקראת בשם געגועין חנלה אף דחנלה נגזר משם חנה רק שהיא שם געגועין מ"מ כד דייקת בלשון בני אדם אם יאריכו השם לגעגועין לא יפסיקו באמצע השתי שמות וכשירצו לגעגע השם או שיגעגע בשם השני ולא בשם הראשון או שלא יקראו רק בשם אחד ויוכלו לגעגע דוק ותשכח שכן הוא וא"כ כאן שרצו לגעגע בשם חנלי א"כ לכך לא קראו יותר רק השם הזה לבד אבל לא נשתקע שם לאה רק שקשה על האדם להפסיק באמצע השמות ולגעגע ולכך השמיטו השם לאה וא"כ לא קרי נשתקע וגם לא לזר יחשב אם יכתבו השם זה כי ידעו הכל שלכך לא נקראה בשם לאה לפי ששם חנה האריכו והוא השם הראשון ע"כ לא היה אפשר לקרוא לאה וקשה על האדם לקרוא בשם זה אבל לעולם הנה היא לאה וגם שם שנכתב בכתובה מהראוי לכתבו בהגט ומ"ש ש"ב בט"ג דדוקא לענין דקדוק בשם יש ללכת בתר הכתובה כמבואר בב"ש בשם שער אפרים סי' קי"ח אבל מכל מקום שם שנשתקע מקרי אף שנכתב בהכתובה לפענ"ד נראה דבר חדש דבאמת כיון דבכתובה נכתב השם אם כן אם תרצה לגבות בכתובה לא תוכל לגבות כי יאמרו שהכתובה אינה שלה והראיה שבגט לא נכתבה כך ואף שתביא ראיה משם אביה ובעלה ואבי הבעל עכ"פ לכתחלה ראוי לכתוב כאשר הוא בכתובה כדי שתוכל לגבות מהם וא"כ פשיטא לפענ"ד דיש לכתוב שמה ועיין ברא"ש פרק השולח שכתב דהחשש הוא שאם תבא לגבות מנכסיו יאמרו ששם אחר הוא אם כן ממילא מהראוי לכתוב כמו שהוא בכתובה וע"כ נראה לי ברור דהכתובה והמכתבים שכותבין לה ובפרט אבי' הוא המחזיק השם הלז ואולי הוא שם שנקראת אמותי' הזקנות וא"כ פשיטא דהשם הזה א"י לשנותו וע"כ נראה לי ברור דיש לכתוב חנה לאה דמתקריא חנהלי דהא כפי מ"ש בכתובה ובמכתבים כן עיקר דמתקריא חנלה דהוא שם הגיעגועין כנלפענ"ד ועיין בב"ש סי' ק' מ"ש על תשובת מהר"ם זיסקינד ז"ל סי' כ"ז ותמצא דשם שכתוב בכתובה יש לכתבו בגט ואם לאו פסול וגם כל שיש ליתן גט אחר לא נקרא דיעבד ובמ"ש יש די לחלק בין שינה מקום עמידה לשינה שם אביו ועיין ב"י וב"ש סי' קכ"ט ס"ק ט"ו משום דבשינה מקום עמידתו מלבד דאפשר דבכתובה לא כתב כלל מקום עמידתו וגם מה ראיה אז היה מקום עמידתו שם וכעת שגירש היה במקום אחר אבל אם שינה שם אביו ואביה אם כן יאמרו שלא זו המתגרשת או זה המגרש ולא תוכל לגבות כתובתה ולכך פסול ובעבוה"ג רצה להקל בשינה שם אבי' והכנסת יחזקאל חולק עליו ולפמ"ש אין ראיתו משינה מקום עמידה ראיה ודו"ק היטב. אברא דלפ"ז צריך ביאור דא"כ אמאי כתב הרא"ש כשלא אתחזק בתרי שמי דהיינו במקום הכתובה לא ידעו משם שבמקום הנתינה וכן במקום נתינה לא ידעו משם של הכתיבה א"צ לכתוב וכל שום ואמאי הא כשתבא לגבות כתובתה או תרצה להנשא לא ידעו שהיא נתגרשה והרא"ש בעצמו כתב שמפני זה תיקן ר"ג שיהו כותבין וכל שום. אך נראה דהדבר נכון דהרי בלא"ה צריך ביאור היאך יסדרו במקום הכתיבה גט כיון דידעו שם שאין זה שם המגרש וצ"ל דהיא תביא עדים ששמה ושם אביה כתובים בגט ולא אתחזק אחרת כשם הזה וע"כ שזה במקום הכתיבה החזיק שמו כן והשליח יעיד בפ"נ ובפנ"ח וא"כ ע"כ שזה הוא וא"כ לפ"ז שוב תוכל לגבות כתובתה דהא ע"כ תצרך לעדים שיעידו שזה בעלה ושינה שמו. ובזה נפתח לי שערי בינה במ"ש הרא"ש וגם במקום הנתינה לא ידעו ותמה הב"י דאדרבא כיון שלא ידעו שם איך תהיה מגורשת ועיין ג"פ או"ת י"ד מה שהאריך בפשטים שונים ע"ז וכולם דחוקים. ולפמ"ש הדברים כפשטן דאדרבא כשלא אתחזק ע"כ תצטרך להביא עדים שזה בעלה ושינה שמו וא"כ ליכא שום חשש אבל כשאתחזק א"כ ידעו הב"ד ולא יצטרכו עדים שוב אח"כ כשתבא לגבות כתובתה או להנשא ישכחו הדברים ולכך הוצרכו לכתוב וכל שום ודו"ק ולפמ"ש יש לומר מקום נתינה היא עיקר דהא תצטרך לגבות כתובתה ולהנשא ואותו שם עיקר וכמ"ש בתוספתא אבל בש"ס דילן משמע דמ"כ עיקר וצ"ל כל דכותבין וכל שום א"כ ידעו דשם זה הוא במ"כ וכל שום היא על שם מ"נ ובפרט לפירוש ר"ת דכותבין בפירוש המ"נ א"כ ידעו דעכ"פ זהו המגרש ואף דיש לו עוד שם לא אכפת לן וידעו משום דבמ"כ היה לו שם אחר ודו"ק ויש לי להאריך בכ"ז ואכ"מ זה כתבתי בכ"ה אב בליל היא"צ של דו"ז רבינו הגדול בעל ישועת יעקב בשנת תרי"ג וד' יהיה בעוזרי בזכות תורתו וצדקתו שיליץ טוב בעדינו ויושיענו מצרותינו ויגמור לטובה בעדינו אמן: