שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ו (ד׳)

והנה לכאורה היה נראה לפענ"ד דבשם יהודא אם כתב אל"ף אחר יו"ד דיש לחוש דהא שם עדן לא נשתנה דהרי יהודא ע"ש של הקב"ה נקרא כדאמרו בסוטה דיהודא שקידש שם שמים בפרהסיא כו' וא"כ הוה שלשה אותיות מהשם כסדרן ואם כתב אל"ף באמצע הפסוק בין השם דהיינו שהיה ראוי להיות יו"ד ה"א וא"ו ובשלמא בסוף התיבה דכבר נשתנה ונכתב ד' באמצע כבר נשתנה ולא אכפת לן משא"כ באמצע האותיות אך יש לומר להיפך דכיון דדי לעולם להשתמש בשתי אותיות וא"כ אדרבה בשלשת אותיות פשיטא דאין קפידא וכמ"ש בחשובות האחרונים לענין שם אליהו וגדליהו וכדומה ואין להאריך בזה עכ"פ הדבר מבואר דעכ"פ בא"י חתימתו כשר בדיעבד וזה אפשר דחשיב דיעבד כל שכבר ניתן הגט וגדול כבוד הבריות ובפרט בזמנינו קשה המחלוקת וקשה שיהיה מחלוקת לשם שמים והשטן מרקד בינותינו בעוה"ר ובפרט בעת הזאת. שוב מצאתי בספר טוב גיטין באות שי"ן בשמות הנשים ס"ק ז' שכתב דבשמות הנכתבים בהרגש יו"ד יש לכתוב באל"ף כמו חסיא עטיא ואף דבה"א גם כן כשר מכל מקום כיון דבחתימות רגילין להקפיד לכתוב יו"ד וה"א תכופים זה לזה משום כבוד השם ואף שאין זה מעכב מכל מקום כיון שהיחה חותמת באלף או ברושם מוטב יותר לכתוב באל"ף ע"ש ולפ"ז בחיציא דהרגש היו"ד בסוף לאחר הצד"י א"כ יש לכתוב באל"ף איברא דיש מקום לחלק דדוקא בשם עטיא וחסיא דאין מקורם משם הקודש אבל כאן דיוצא משם הקודש דהיינו חיה וא"כ בחיה אם היה נכתב באל"ף לבסוף ודאי נפסל וה"ה בשם חיציא היוצא מחיה. אך נראה כיון דכבר נשתנה ונקרא בצד"י באמצע אף דנגזר משם חיה אין קפידא בזה. וע"כ נראה לפענ"ד שאחרי שכבר עשו שלהם והודיעו להמסדר והוא עומד בדעתו לא יחזיקו במחלוקת ובדיעבד הגט כשר בלי ספק ומי שהשלום שלו ישים עליהם שלום וברכה ולא יהיה קטגוריא בין התלמידי חכמים כן נראה לפענ"ד ועיין בשו"ת כנסת יחזקאל סי' ס"ט. והנה הגיעני אח"כ מכתב מהרב המסדר וכתב טעמו מ"ש באל"ף ע"פ דברי הט"ג באות שי"ן וכבר כתבתי שאין לסמוך על זה דשאני כאן שיוצא משם הקודש רק בדיעבד יש לסמוך על מ"ש הב"ש דבמקום שא"י חתימתם כשר בדיעבד בשינה וכתב אל"ף במקום ה' גם מ"ש בטעם דכתב בחד יו"ד הנה דבריו אינם נראים אבל הדבר פשוט דיוצא משם חיה וכשר בדיעבד בחד יו"ד וכמ"ש ובפרט דנקראת בשם חיה: