שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ה (ט׳)

והנה במה שהבאתי למעלה דברי התוס' ב"ק דף ב' גבי ר"א ארשום בקצרה מ"ש התוס' בשבת דף ע"ג ד"ה משום להסתפק אם די כשמתרין בו סתם שאל יעשה זאת או שצ"ל הטעם דיעבור על לאו זה וצ"ע לפענ"ד בהא דאמרו במ"ק דף ב' המנכש והמשקה מים משום מאי מתרינן ביה וכו' ושם מבואר דצריך להתרות בו משום לאו זה דא"ל שם דהכוונה דאם מתרין בו משום לאו צ"ל לו מאיזה לאו הדומה לענין זה דאל"כ יחשוב דמלעיגין עליו כמ"ש התוס' בשבת שם דזה אינו דהרי שם במ"ק דמי לחורש ולזורע וכמ"ש התוס' דעיקר המלאכה הוא חורש ומחשבת הנפש היא לזריעה וע"כ דמי לזה ולזה וא"כ יכולים להתרות בו מאיזה לאו שירצה. וא"ל דגם בזה יש לחלק לאיזה דומה יותר ומשום אותו לאו צריך להתרות דזה אינו דא"כ מה מקשה אביי על רבה ועל ר"י דלמא לא יתחייב שתים דמי אמר לו שאינו חייב משום תרתי רק דרבה ס"ל דמתרין בו משום חורש ומר משום זורע וא"ל דאכתי קשה דלמה לא מתרין לו משום תרווייהו דזה אינו דא"כ מה קושיא דלמא באמת כשמתרין לו שלא ינכש וישקה מים חייב משום תרווייהו רק דר"י סובר דאם מתרין בו משום חורש הוא לא יבין כ"כ ויחשוב שמלעיגין עליו והוא ס"ל להיפך אבל באמת כל שמתרין בו סתם שלא ינכש וישקה באמת כל שעבר חייב שתים ואף דיש לדחות מכל מקום צ"ע על התוס' שלא הביאו זאת ועיין תוס' זבחים דף ע"ח לענין פיגול ונותר וטמא מ"ש בזה להשיג על רש"י ודו"ק היטב: