שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ה (ח׳)

ודרך אגב אזכיר במה שחידש המזרחי פ' אמור ברש"י בד"ה וכל איש אשר יקרב מכל זרעכם דאין קריבה זו אלא אכילה דאי נגיעה א"כ למה צריך קרא לאכילה השתא נגיעה חייב אכילה לא כ"ש והקשה המזרחי הא אין עונשין מן הדין וכתב דוקא בידי אדם ולא עונש בידי שמים וע"ז תמה הבאר יעקב בכללותיו כלל י"ח דלא ראה דברי התוס' בחולין דף קט"ו ע"ב דפריך מה לחמץ שכן בכרת וכתבו התוס' דהוא גופא לא ילפינן דאין עונשין מן הדין וגם הא עיקר דאין עונשין מן הדין יליף במכות דף ה' מכרת באחותו ע"ש ובאמת שהיא תימה רבה. והנה מצד הסברא היה נראה לי דסברתו הוא כמ"ש המהרש"א דכל הטעם דאין עונשין מן הדין דדלמא יש לו פירכא ולשמים לא שייך זאת. אך זה אינו דאדרבא לשמים בודאי שייך לומר דלמא הקב"ה יודע ששייך איזה פירכא לכך הזהיר בפירוש שלא נוכל ללמדו מק"ו וכדומה אך לפענ"ד הי' נראה דדברי הרא"ם תלוי במחלוקת אי שייך מלקות בכרת ואם לקה נפטר מכרת ועיין מגילה דף ז' ובמכות דף כ"ג ע"ב דאם יש מלקות בח"כ לא שייך לומר דעונש בידי' שמים עונשין מן הדין דהא יש גם כן עונש בידי אדם ולפי"ז לר"י דמלקות בכרת ליכא א"כ היה מהראוי שיוכל לילף כרת מק"ו דבידי שמים בלבד שייך עונשין מן הדין כמ"ש המזרחי ולפ"ז מאן דס"ל דכרת באחותו הוא משום שאין עונשין מן הדין היינו בר פלוגתיה דרבי יצחק דס"ל דיש גם כן מלקות בחייבי כריתות וא"כ שפיר אין עונשין מן הדין גם בכרת דהא יש גם עונש בידי אדם ועיין בתוס' מכות דף י"ב ע"א ד"ה ואידך וא"כ הרא"ם קאי למ"ד דאין מלקות בחייבי כריתות והתוס' אזלו למ"ד דיש מלקות בחייבי כריתות. ובזה מיושב קושית הבא"י הנ"ל וגם מה ששאל אותי אחד מתלמודי מדברי רשב"ם בב"ב דף פ"ח גבי עונשי מדות דאתי לפוטרו מכרת שכתב הרשב"ם דס"ד מפשטא דקרא יתחייב כרת ולא מק"ו דאין עונשין מן הדין והיינו למ"ד דיש מלקות בחייבי כריתות וכמ"ש ודו"ק. ודרך אגב ארשום דבר קטן מ"ש לי הרב מוה' אברהם קאמפף נ"י מראווא במ"ש הרמב"ם בפה"מ בב"ק דף מ"ח ע"ב שור שהיה מתכוין וכו' היתה שפחה ונשתחררה או גיורת פטור על וולדותיה אין רצונו לומר כשנתגיירה והיא מעוברת כי זה מבואר וכתב הפ"י שכוונת דבריו שזה פשוט ולא היה צריך להשמיענו וע"ז תמה הוא דהרמב"ם כתב פ"ד מחובל ה"ד היתה שפחה או עכו"ם בשעת הריון ובשעת נגיפה נשתחררה הרי דמי ולדות שלה וע"ז אמר הנ"ל דזה תלוי במה דעלתה טבילה לעובר במעי אמו אם הוא משום דעובר ירך אמו או דלעובר בעצמו עלתה טבילה דהיינו רביתיה ולפי"ז אי ירך אמו זכתה בדמי וולדות ואי לאו ירך אמו ועובר נמי חשוב גר ומשום דגר קטן מטבילין ע"ד ב"ד אין אמו יורשו דגרים אינן יורשים זא"ז ע"כ דבריו והנה כוונתו ליבמות דף ע"ח אבל לא ידעתי מהו שח דא"כ מה יענה לשפחה ונשתחררה דכבר נטבלה ואף אם יאמר דנטבלה כעת בשחרורה מכל מקום אינו ענין כלל דהנה אף שעובר ירך אמו מכל מקום לא שייך דמי וולדות רק לבעל וכן להיפך לרבה דס"ל דהוא זוכה לאחר מיתת הגר וכן ס"ל להרמב"ם גם בישראל לא יתכן וא"כ אף דאינו ירך אמו התורה זכתה לה ומה ענין ירושה כאן ועיין ביש"ש ב"ק שם ובהה"מ. דרך כלל דבריו תמוהים וזרים. ובמ"ש למעלה לענין עונש בידי שמים דלהמזרחי עונשין בדין כעת אני תמה מזבחים דף מ"ג ע"ב אלמלא נאמר החמורות הייתי אומר במיתה די לבא מן הדין להיות כנדון וכן אמרו שם בדף יו"ד ומשמע דבידי שמים אמרינן דעונשין מן הדין לולא דדי לבא מן הדין להיות כנדון וזה כהמזרחי וצע"ג: