שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ה (ו׳)

ובזה ניחא נמי הא דאמר ר"י שם הביא הבעל עדים שזינתה וחזר והביא האב עדים והזימם לעידי הבעל עדי הבעל נהרגין ואין משלמין ממון ופירש"י דה"א דישלמו שרצו להפסידה כתובתה כשזינתה וקשה ג"כ הא הו"ל כאשר עשה. ולפמ"ש אתי שפיר דכל שנהרגין לא שייך כאשר עשה דהא מהמנינן לעידי האב עד שנהרגין עדי הבעל א"כ נאמנים לכל דבר. והנה אח"כ אמרו שם חזר הבעל והביא עדים והזימו לעידי האב עדי האב נהרגין ומשלמין ממון ופירש"י נהרגין שרצו להרוג עדי הבעל ומשלמין ממון מאה סלע ובילדותי הקשיתי דלמה לא פירש שמשלמין ממון הכתובה שרצו להפסיד להבעל וכמ"ש רש"י גבי עדי האב. והראני אבי מורי הגאון נ"י שבתומים סי' ל"ח הקשה כן. והנה לכאורה רציתי לומר דלענין הכתובה הו"ל כאשר עשה דבאמת הכתובה כבר נתחייב לה הבעל כשנשאה רק כשהעידו עידי הבעל שזינתה הפסידה כתובתה אבל כשהעידו עידי האב והזימם לעידי הבעל נשאר כתובתה כמו שהיה ואין כאן חיוב חדש והו"ל כאשר עשה לגמרי וא"כ שפיר פירש"י המאה כסף שזה רצו לחייבו חיוב חדש. אך לפמ"ש יקשה דבכה"ג לא שייך כאשר עשה דכל שנהרגין ע"כ דעידי הבעל אומרים אמת וא"כ לא שייך כאשר עשה. אך אחר העיון נראה דבכה"ג שייך כאשר עשה דא"ל דנהרגין וא"כ ע"כ דאחרונים נאמנים דזה אינו דיש לומר דבאמת כיון דחידוש הוא א"כ שפיר נהרגים דכל שהביא הבעל עדים שהזימו לעידי האב א"כ נהרגים בשביל עידי הבעל הראשונים דכיון דבאמת שייך מה חזית רק דעידי הזמה חידוש כל שהביא הבעל עדים והזימו לעידי האב שוב מהראוי להאמין יותר לראשונים ולכך נהרגין עדי האב אבל לענין ממון שוב א"י להוציא דהו"ל כאשר עשה וחידוש הוא ולכך פירש הקושיא על מאה כסף ודו"ק היטב כי הוא עצה עמוקה ועיין ברמב"ם פ"כ מעדות ובלח"מ שם שהרמב"ם אינו מפרש כפירוש רש"י בהך דרבא בפלוני בא על נערה המאורסה דהתשלומין הוא כתובה ורבינו לא רצה לפרש כן דדחיקא ליה מלתא לאוקמה בדכתב לה כתובה ואני כתבתי על הגליון דמלבד הדוחק אי אפשר לפרש כן דהא כל שלא ידעו שמה ל"ש לומר חיוב ממון ועיין ב"ח באהע"ז סי' נ"ה מה גם כיון דבאמת אין לארוסה כתובה רק דמיירי בכתב לה אבל יכול להיות זה בלא זה שוב יקשה דיכלו לומר לא רצינו להפסיד כתובתה דלא ידענו שהיה לה ואפשר להיות שלא כתב לה ועיין תוס' דף ט' ד"ה עדי שכתבו דכל שאפשר להיות זה בלא זה לא שייך הזמה ודו"ק היטב: