שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ה (ה׳)

והנה במ"ש למעלה לחדש דלכך בממון לא אמרינן כאשר עשה אף דעונשין מן הדין וכמ"ש התוס' וק"ו הוא דאם כאשר זמם מחייב מכ"ש כאשר עשה וכתבתי כיון דחידוש הוא מה חזית דציית להני ציית להני א"כ לא שייך דעונשין מן הדין וכמ"ש הרשב"א לענין בור כיון דחידוש הוא לא שייך עונשין מן הדין וכתבתי לדחות דשאני התם דכל דחידוש הוא לא הוה ידעינן דחייב בבור ולא שייך ק"ו דהא גוף החיוב בבור חידוש הוא אבל בכאשר זמם כל דחייבה התורה והאמינה לאחרונים בכאשר זמם מכ"ש בכאשר עשה ולא שייך דחידוש הוא דגם בכאשר זמם הוא חידוש. הנה כעת ראיתי דיש לדחות דבכאשר עשה יש לומר דמה חזית לבטל למעשה ראשונים ועכ"פ אין עונשין מן הדין דמה"ת לחייבם לשלם כל שכבר עשו. ובזה נראה לפענ"ד דבר נחמד במה דאמרו בסנהדרין דף יו"ד פלוני בא על נערה המאורסה והוזמו נהרגין ואין משלמין ממון בתו של פלוני והוזמו נהרגין ומשלמין ממון ממון לזה ונפשות לזה וע"ז הקשה החריף מו"ה מרדכי מיזעס נ"י דהא כל שהעידו שפלוני בא על נערה המאורסה תיכף הפסידו לה הכתובה והוה כאשר עשה וכמו בשובר שכתבו התומים והאחרונים דהוה כאשר עשה דלפטור הוה כאשר עשה וה"ה בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דכאשר עשה פטור הוא משום דהוה חידוש דמה חזית דציית להני ציית להני ולפ"ז זהו דוקא במקום דאין מעידין רק על דבר אחד אבל כאן הרי נהרגין וא"כ כבר האמינו לאחרונים לענין שנהרגין וא"כ למה לא יתחייבו ממון גם כן דהוה ק"ו וכמ"ש התוס' וא"ל דחידוש הוא דלמה לא נציית להראשונים דזה אינו דהרי נהרגין וא"כ אי אפשר לומר דמאמינים לראשונים ופשיטא דחייב אף כאשר עשה ועיין בתוס' ב"ק דף ע"ב בהא דאמרו עדים זוממין חידוש הוא דמה חזית דציית להני ציית להני ואין לך בו אלא משעת חידושו ואילך והקשו התוס' דנימא דלא הימנם התורה רק לשלם כאשר זמם ולהרגם אבל לא לפסלם וכתבו כיון דהימנם התורה לכל מילי הימנם דאין סברא שיהיו נהרגים ומשלמין ממון ולא נאמנים לפסלם ע"ש וה"ה כאן דכל דנהרגין לא שייך חידוש וז"ב: