שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ה (ד׳)

והנה בהא דאמרו בב"ק דף וא"ו לאתויי בור המתגלגל ברגלי אדם ובבהמה. שאל אותי אחד מהתלמודים נ"י דהא רבא בעצמו אמר בדף י"ז שם דדרס על כלי ולא שברתו ונתגלגל למקום אחר ונשבר מהו בתר מעיקרא אזלינן או דלמא בתר תבר מנא אזלינן והרי כאן מבואר דבתר תבר מנא אזלינן. והשבתי דשאני בור דאין עיקר החיוב רק בעת הנזק דהרי חידוש היא וכמ"ש אך לפ"ז בשאר נזיקין דאינן בור לא היה הדין כן וצ"ע בתוס' ב"ק דף י"ט ע"ב ד"ה וכי. אך אחר העיון אין התחלה לקושיא זו דשם האיבעיא דרבא היא בדרס על הכלי והתחיל הנזק ולא היה נזק רק אח"כ מספקינן אם אזלינן בתר מעיקרא או בתר השתא אבל בבור המתגלגל בעת שהיה האבן בר"ה כ"ז שלא התחיל הנזק לא שייך לדון עליו רק אח"כ בעת שמתחיל הנזק וא"כ פשיטא דבתר השתא אזלינן וז"ב ופשוט לפענ"ד. והנה אעתיק כאן מ"ש תשובה ל"ק סטאניסלאב לח"ד הרבני המופלג מוה' זלמן נ"י הורוויטץ אשר כתבת להקשות בתוס' ריש ב"ק ד"ה ה"ג שכתבו ואית דגרסי וכו' ולפי אותה גירסא צריך לומר דבעי תרתי ומשמע הא לגירסא הראשונה כל דהוה מלאכה חשובה אף שלא היה במשכן מקרי מלאכה וכך כתב המהר"ם לובלין וע"ז הקשה הא בתוס' ריש שבת ד"ה פשט כתבו בהדיא דכל דלא הוה במשכן לא מקרי מלאכה לגבי שבת והביא הא דאמרו בברייתא שבת דף מ"ט דאין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן ע"ש ואף לר"ש בן לקוניא בשבת דף מ"ט צדדו התוס' שם דגם הוא סבר דילפינן ממשכן ע"ש. הנה מ"ש שכ"כ המהר"ם לובלין אינו ת"י אבל הדבר מבואר בפסקי תוס' בב"ק שם דלגירסא ראשונה כל דחשיבא אף שלא היה במשכן חייב. אך קושייתו באמת ל"ק שהדבר ברור דילפינן ממשכן וכדאמרו בשבת מ"ט ובדף ע"ג ובכמה מקומות אמנם לפענ"ד זה דוקא לרבנן דר"א אבל לר"א דמחייב אתולדה במקום אב וא"כ לדידיה לא שייך החשבון דל"ט מלאכות והרי בדף ע"ג אמרו מנינא למה לי שאם עשה כלן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת ולר"א משכחת לה טובא וא"כ לא שייך כלל ל"ט מלאכות וראיה ברורה משבת דף צ"ז שאמרו לרבי דמחייב אתולדה במקום אב והא רבי אמר אלה הדברים וכו' ל"ט מלאכות ופירש"י ואם איתא הא טובא הווין הרי דכל דמחייב אתולדה במקום אב אין המספר ל"ט כלל מספר ברור דהרי יש תולדות טובא וא"כ לר"א לא שייך כלל ענין ל"ט מלאכות ושפיר כתבו התוס' אבל הפסקי תוס' שכתבו להלכה הוא תימה דלדידן דקי"ל כרבנן ע"כ ל"ט מלאכות על המשכן אסמכיה ומה דלא הוה במשכן לא חשיבא מלאכה וצ"ע. אחר זמן הגיע לידי שו"ת מהר"א בצלאל סי' מ"א ושם האריך הרבה בענין זה ומכלל דבריו יש ללמוד כסברתי דלר"א לא תלוי כלל בל"ט מלאכות ואף שהביא בשם תוספי הרא"ש ומפרשים אחרים דגם ר"א מודה באבות מלאכות ל"ט מכל מקום תוס' ב"ק לא ס"ל כן וכמ"ש ודו"ק. ומה שהקשה בהא דאמרו בב"ק ע"ב שם דרבוצה ובעיטה תולדה דקרן וע"ז הקשה דזה אתיא ע"כ דלא כר"ט דס"ל דמשונה קרן בחצר הנזק דנזק שלם משלם דלר"ט ברשות הניזק משלם נ"ש וברה"ר פטור לגמרי דכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור כדאמר רב בדף כ' וע"כ כרבנן אתיא דס"ל דגם בחצר הניזק משלם חצי נזק ואכתי קשה דגם לרבנן משכחת לה דתולדה לא יהיה באב דהיינו ברה"ר דעל התולדה פטור דכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור והן נסתר מחמתו גם מה שיש מקום לאוקמא בחצר השותפין דלר"ט אין משלם רק חצי נזק דאכתי יקשה בין לר"ט בין לרבנן למה ליה לאוקמא הך דר"פ דתולדה אינו כיוצא בהן היינו בשן ורגל דהא גם בקרן משכחת לה זה תוכן דבריו. ולק"מ דהא לשמואל ור"י דנחלקו על רב ור"ל גם במשנה ובא אחר ושינה בו חייב ואם כן שפיר הוצרך לומר אליבא דהלכתא דתולדותיהן לאו כיוצא בהן דר"פ קאי על שן ורגל וז"פ: