שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ד (ז׳)

והנה זה רבות בשנים הקשיתי בהא דאמרו בסנהדרין דף כ"ב באותה שעה קנחה בת שבע בשלש עשרה מפות ופירש"י שבדקה עצמה בין תשמיש לתשמיש וע"ז הקשיתי לפי מה דקי"ל ביו"ד סי' קפ"ו דאשה שיש לה ווסת א"צ לבדוק בשעת תשמיש כדי שלא יהא לבו נוקפו ופורש ושיטת הרמב"ם דיש לה לבדוק היא שיטה בודדת וא"כ איך אמרו דקנחה בי"ג מפות והא א"צ בדיקה ומה גם שהיתה אשה זקינה ובחזקת מסולקת דמים דגם הרמב"ם אפשר דמודה בזה. וכעת אמרתי לפמ"ש הרשב"א בתה"ה דבדיקה מקרי מה שהוא בחורים וסדקים אבל מה שאינה בחורין וסדקים מקרי קינוח והביא ראיה ברורה מהא דאמרו בנדה דף י"א ומי משכחת בדיקה בשיעור ווסת והתניא וכו' הוה ווסת שאמרו לקינוח ולא לבדיקה הרי דזה מקרי קינוח ולא בדיקה ע"ש ולפ"ז יש לומר דניהו דאשה שיש לה ווסת א"צ בדיקה אבל קינוח צריכה ולפ"ז שפיר אמרו שקנחה בי"ג מפות. ובזה אני אומר שמה שהאריך בשו"ת נו"ב מהד"ק הנ"ל להביא ראיה מדברי הרמב"ם פ"ד מא"ב שבכל הלכות מהלכה י"ד עד הלכה י"ט הזכיר קינוח וקרי לה בדיקה הוא לפי ששם מיירי מאשה שיש לה ווסת ואפ"ה מצריך הרמב"ם בדיקה והוא בדיקה קלה שבאמת לכל הפוסקים א"צ לבדוק ואדרבא אסורה לה לבדוק לכך קרי לה קינוח שבאמת סגי בקינוח לבד אבל באשה שאין לה ווסת שצריכה בדיקה בחורין וסדקים או אף באשה שיש לה ווסת לספירת ז' נקיים וכדומה שלא סגי בלי בדיקת חורים וסדקים בזה צריכה בדיקה גמורה ולכך בפ"ו בזב בזה צריכה בדיקה גמורה ושפיר כתב הרמב"ם בדיקה ודו"ק: