שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ד (ו׳)

והנה מה שהאריך הרשב"א דבדיקה לא מקרי רק שבדקה עצמה בחורים וסדקים דאל"ה לא מקרי רק קינוח והביא ראיה מנדה דף י"ב דבעי ר"ז מר"ה אשה מהו שתבדוק עצמה כשיעור ווסת כדי לחייב בעלה חטאת א"ל מי משכחת לה לבדיקה כשיעור ווסת והתניא וכו' הוי ווסת שאמרו לקינוח ולא לבדיקה אלא מהו שתקנח הרי דכל שאינה לחורים ולסדקים מקרי קינוח ולא בדיקה. ובאמת לכאורה תמוה דהרי אמרו בנדה דף ס' אמר רב יהודה אמר רב והוא שבדקה עצמה כשיעור ווסת וכתבו התוס' דלאו דוקא בדיקה אלא קינוח דלא משכחת לה בדיקה כשיעור ווסת כדאמרו בדף י"ב ע"ש הרי דקינוח קרי ליה בדיקה. ולכאורה רציתי לדחוק דכל שאמר בדקה כשיעור ווסת ובשיעור ווסת לא משכחת רק קינוח בזה יוכל לתפוש לשון בדיקה דאי אפשר לטעות אבל במקום שאפשר לטעות כמו לעיל דאם נימא דמחויב חטאת אף בשיעור בדיקה שהיא יותר משיעור ווסת יהיה ריעותא לענין הדין ע"ז צריך ומי משכחת לה בדיקה אבל אכתי קשה למה לא אמר קנחה עצמה כשיעור ווסת. אמנם לפענ"ד נראה דבאמת ענין הבדיקה בחורים וסדקים הוא שמא כותלי בית הרחם העמידו את הדם ולפ"ז במקום דאם הי' כותלי בית הרחם מוקמי להדם לא איכפת לן לענין הדין דכל דעכ"פ לא היה איזה דם בבית הרחם שפיר גם הקינוח מקרי בדיקה ולפ"ז כאן לענין זה דהיא טמאה ושתיהן טהורות דמחזיקין הדם בה א"כ כל שקנחה עצמה ומצאה הדם בודאי הקינוח מקרי בדיקה דכל שמצאה דם אף בקינוח בעלמא א"כ שפיר מקרי בדיקה מעליותא ולכך נקט בדיקה כשיעור וסת שלא לטעות ששהתה יותר דאז לא מקרי הקינוח בדיקה אבל שם בדף י"ב דאמרו דמחייב לבעלה בחטאת שפיר פריך הש"ס דזה ודאי דאינה מחייבת בעלה חטאת רק בשיעור ווסת וזה לא מקרי רק קינוח ואם לא בדקה בשיעור הזה רק יותר מהשיעור לא מקרי בדיקה אף שמצאה דם אח"כ אין ראיה ומכל מקום הדברים דחוקים. ובגוף ראית הרשב"א היה נראה לפענ"ד דבר חדש דבאמת הא דבעי אשה מהו שתבדוק עצמה כשיעור ווסת כדי לחייב בעלה חטאת והדבר תמוה דכאן ע"כ מיירי שלא בשעת ווסתה דאם בשעת וסתה מה א"ל לא תבדוק כדי שלא יהא לבו נוקפו הא יש לומר דיפרוש ויהיה לבו נוקפו וע"כ שלא בשעת ווסתה וקשה הא הרמ"א סי' קפ"ה כתב ומקורו ממהר"ם מרוטנבורג ז"ל דבשלא שעת ווסתה א"צ כפרה לא הוא ולא היא וכבר נתקשה בזה הגאון החסיד מוהרז"ה זצ"ל בספרו שיעורי הרז"ה ובשו"ת נו"ב מהד"ת חלק יו"ד סי' צ"ו חמר להשיב בכל כחו ונדחק מאד ע"ש. והנה בחידושי להלכות נדה כתבתי הרבה דברים וכעת נראה דהנה עוד הקשה הנוב"י שם היאך אמר כדי לחייב בעלה באשם תלוי והא אנן קי"ל דבעי חתיכה משני חתיכות וא"כ לא שייך אשם תלוי כלל. אמנם נראה דהרי יש שני שיעורים חלוקים דכשיעור ווסת היא כדי לחייב בעלה חטאת ויותר משיעור זה אינו רק באשם תלוי כמבואר בנדה דף י"ד ולפ"ז כאן רצה ר"ז למבעי אם צריכה לבדוק עצמה בשיעור היותר קרוב ולא היה יכול לבאר השיעור היותר קרוב שאפשר ונקט לה בלשון הזה אשה מהו שתבדוק עצמה כשיעור ווסת כדי לחייב בעלה חטאת והיינו שהוא שם התואר אותו שיעור ווסת שמחייבת לבעלה חטאת לא שכעת תחייב לבעלה חטאת דכעת אנוסה היא רק באותו שיעור שמחייבת לבעלה חטאת ולכך אמר אח"כ אשה מהו שתבדוק עצמה כדי לחייב בעלה אשם תלוי היינו באותה שיעור שמחייבה לבעלה אשם תלוי וכעין דאמרו בדף סמ"ך כל שבעלה בחטאת או כל שבעלה באשם תלוי והיינו באותו שיעור ולזה שפיר פריך מי משכחת לה בדיקה בשיעור זה והיינו אף דגם קינוח מקרי בדיקה כיון דאתה רוצה לסמן השיעור היותר קרוב שמחייב בעלה בחטאת היאך אתה אומר לשון בדיקה שנוכל לטעות שהוא שיעור היותר רחוק אבל בעלמא גם קינוח הוה בדיקה ודו"ק: