והנה כל מ"ש בזה לא כתבתי כי אם בראשית ההשקפה ולא צרפו הדברים וע"כ צ"ע לדינא כל מ"ש ואם יזכיני ד' אשובה אעבור על דברי בל"נ. והנה בהא דכתב רש"י בנדה דף ט"ז דהא דווסתות דאורייתא דהוא הלכה למשה מסיני דמחזקינן טומאה מספק ופירשתי בחידושי דמה ענין טומאה מספק משום דבאמת חזקת דמים שבא בהרגשה וע"כ דאמרינן שמא סברה דהרגשת עד הוא ולפ"ז אינו רק ספק ומחזיקין טומאה מספק ובזה נחלקו דזה ס"ל ווסתות דאורייתא וזה ס"ל ווסתות דרבנן ומדאורייתא אמרינן דכל שלא הרגישה בודאי לא ראתה ולא חיישינן להרגשת עד ושמש וכדומה. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית התוס' בכמה מקומות בהא דאמרו והזהרתם אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לווסתן והקשו דהא ווסתות דרבנן ועיין נוב"י מהד"ק חלק יו"ד סי' נ"ו וסי' נ"ז מ"ש והבית מאיר שם ועיין בתורת הבית בית שביעי שער שני האריך בדיני הפרישה מ"ש הרא"ה בבדק הבית והמשמרת השיג עליו ועיין בסמ"ק שחשב למ"ע דוהזרתם שיפרשו מנשותיהן ומשמע דסובר דהיא מן התורה ולפמ"ש יש לומר דכל שהוא סמוך לווסתה שפיר חיישינן שמא תראה ותרגיש אבל כל שעברה הווסת ולא הרגישה שוב הווסת אינו רק דרבנן ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ד (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.