שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ד (ג׳)

ובזה נראה לפענ"ד לפרש הא דאמרו בנדה דף י"א לא שנו אלא באשה עסוקה בטהרות דמגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא נמי בדיקה לבעלה ולא נודע ענין המגו בזה דמכל מקום יש לומר דלבעלה לא בעי בדיקה. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי הרשב"א מפרש דבדיקה היינו בדיקה לחורים ולסדקים ואם כן דוקא כשעסוקה בטהרות דאז תוכל לתלות בהרגשת עד לכך הוצרכה גם לבעלה בדיקה אבל באינה עסוקה בטהרות א"כ ע"י זה תקיל לעצמה ולכך לא הוצרכה בדיקה. ובזה יש לומר חילוק בין בדיקה קודם תשמיש לאחר תשמיש דלאחר תשמיש כיון דתוכל לתלות בהרגשת שמש שוב מהראוי שתבדוק בחורים וסדקים. אך זה דוקא כשהיא בתוך שיעור ווסת אבל לאח"כ שוב אין צריכה בדיקה דאז לא תוכל לתלות בהרגשת שמש. ובזה נראה לפענ"ד מה דאמרו דף י"ב אשה מהו שתבדוק עצמה לבעלה או לא תבדוק ותבדוק ומה בכך א"ל א"כ יהא לבו נוקפו ופורש. והדבר תמיה דמה לבו נוקפו שייך אדרבא כל שתבדוק ולא תמצא בודאי טהורה היא. ולפמ"ש אתי שפיר שלבו נוקפו שאף שתרגיש תתלה בבדיקת העד ולכך לא הצריכו לבדוק. איברא דלפמ"ש יקשה בהא דפריך שם בדף י"ב ע"ב על רחב"א דאמר משמשת בשני עדים במאי עסקינן אילימא לטהרות הא אמר שמואל חדא זימנא ואי לבעלה הא אמר כל לבעלה לא בעי בדיקה ומה קושיא הא הרשב"א פירש דהא דמשמשת בשני עדים דהיינו לחייבן בקרבן ע"ש ולפ"ז יקשה דשם דתוכל לתלות בהרגשת שמש שוב מהראוי שתצריך בדיקה וכמ"ש והיא קושיא נפלאה. אך יש לומר דזהו שדייק שאמר כל לבעלה לא צריכה בדיקה והיינו אף בשיעור ווסת דלבעלה לא בעי בדיקה כלל ודייק לה דאל"כ למה לא אוקמא ר"ז כר' אבא בלא עסוקה בטהרות רק בשיעור ווסת וע"כ דס"ל דלבעלה קיל ושפיר פריך וע"ז מתרץ דמאן דמתני הא לא מתני הא. ובזה מיושב היטב קושית רש"י על פירוש ר"ח דלדידיה יקשה דרבי יהודה אדרבי יהודה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת ר"י אתי שפיר דאמר הלכה כרחב"א היינו בשיעור ווסת דשם בודאי צריכה בדיקה דהא תוכל לתלות בהרגשת שמש ולמה לא תבדוק עצמה היטב משא"כ לעיל דאמר דלא שנו אלא לטהרות לא מיירי מאותה בדיקה דשיעור ווסת ושם ל"צ בדיקה כל כך דתוכל לתלות בהרגשת עד אבל מר"ז אר' אבא דאמר כל לבעלה לא בעיא בדיקה שפיר פריך דאל"כ לא היה צריך לאוקמא בעסוקה בטהרות וכמ"ש ושפיר מקשה עליו ודו"ק היטב: