שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ד (ב׳)

ראיתי ונתון אל לבי במה שחידש הנו"ב מהד"ק חלק יו"ד סי' מ"ו אי צריך לבעלה בדיקה בחורין וסדקין כמו לטהרות וכתב הוא דלבעלה לא בעיא בדיקה בחורין וסדקין ומטעם דהא כל הטעם דבעיא בדיקה בחורין וסדקין משום דחיישינן שמא כותלי ביה"ר העמידו הדם וכמ"ש הרשב"א בתה"א שהדעת נותן שיהיה חורין וסדקין צריכין בדיקה יותר מפני שהם המעמידים ולפ"ז הא אמרו בנדה דף ג' לכך לב"ה מטמאת למפרע משום דאימר כותלי בית הרחם העמידו הדם וזה דוקא לטהרות אבל לא לחולין וא"כ ה"ה לענין בדיקה לא חיישינן לחולין. ובאמת שדבריו ראוים אליו ודפח"ח. אבל לפענ"ד יש לומר דבאמת צריך ביאור מה דאמרו דלב"ש לא אמרינן כותלי בית הרחם מעמידין את הדם והיא תימה דהכי יחלקו ב"ש וב"ה במציאות וגם הלא משנה ערוכה היא כל הנשים מטמאות בבה"ח שנאמר דם יהיה זובה בבשרה ופירש"י דכותלי בית הרחם העמידו הדם ולב"ש יקשה למה לי קרא. אך נראה דבאמת נחלקו הגאון מו"ה גבריאל והגאון בעל שב יעקב בתשובותיו במה דאמר שמואל דאין האשה מטמא עד שתרגיש אם בלא הרגישה טהורה אף שבדקה עצמה ומצאה דם דכל שבא שלא בהרגשה טהור או דאמרינן מסתמא הרגישה והאי דלא בדקה שתלתה בהרגשת עד או בהרגשת שמש ע"ש ובשו"ת מהר"ם מלובלין הובא בס"ט ואני הארכתי בזה בחידושי לנדה הרבה. והנה פשטת הענין מורה דבודאי כל שמצאה דם טמאה דאמרינן חזקת דם שבא בהרגשה רק שתלתה בהרגשת שמש או עד ועיין כו"פ סי' קפ"ג בזה ולפ"ז נראה לפענ"ד דזה שנחלקו ב"ש וב"ה דבאמת חזקת דם שבא בהרגשה וכל זמן שלא הרגישה מסתמא טהורה ומה"ת לתלות דארגישה ותלתה בהרגשת עד או שמש רק דמסתמא אמרינן דאי ארגישה היתה בודקת ומדלא בדקה ע"כ שלא הרגישה ושוב לא חיישינן שכותלי ביה הרחם העמידו דא"כ היה לה להרגיש אבל ב"ה חיישי דלמא ארגישה ולא בדקה דתלתה בהרגשת עד או שמש ואף דבש"ס אמרו שם מעיקרא דב"ש וב"ה נחלקו אימר ארגישה ולאו אדעתה ואמרו דנחלקו במוך דחוק לפענ"ד גם כאן ס"ל לב"ש סברא זו מדלא ארגישה רק דס"ל דתליני' בהרגשת שמש ועד אבל למפרע ס"ל דאי איתא דם מעיקרא הוה אתי ומדלא הרגישה מעיקרא לתלות כ"כ בהרגשת עד ושמש פשיטא דלא תלינן ולב"ה לענין טהרות חיישי. ולפ"ז נראה לי דלכך לבעלה לא חיישינן לכותלי בית הרחם משום דכיון דבדקה בחורין וסדקין ולא אתי מה"ת לתלות בכותלי בית הרחם וכל שלא הרגישה מה"ת לתלות בהרגשת עד ושמש וגם הרי היא בודקת עצמה בחורים וסדקים ונותנת אל לבה שלא תתלה בהרגשת עד וא"כ אין לחוש לטמא' למפרע דהא לא תתלה בהרגשת עד דהרי היא בודקת עצמה. אבל לטהרות אמרינן דאימר בדקה ולאו אדעתה כל דאינה עסוקה בטהרות דלבעלה לא חמיר כל כך לה הענין והרי בחגיגה אמרו דבגדי ע"ה מדרס לפירושין והוחזק לחולין לא הוחזק לקודש והיינו דלא חמיר כל כך חולין כמו קודש וא"כ גם לענין בדיקה חיישינן דלבעלה ל"צ בדיקה כ"כ. ובזה נראה לפענ"ד טעם אחר דלכך לא צריכה בדיקה בחורים וסדקים לבעלה דהרי כל שלא בהרגשה טהורה רק דאמרינן שמא הרגשת עד היא וא"כ האי חומרא דאתי לידי קולא היא דאם נצריכה לבדוק בחורים וסדקים שוב אף שתרגיש תתלה בהרגשת עד וא"כ תתלה לקולא ולכך לא הוצרכנו בדיקה בחורים וסדקים איברא דיש לומר כיון דלטהרות צריכה בדיקה לחורין ולסדקים ואם כן בין כך ובין כך תוכל לתלות בהרגשת עד ושוב מהראוי להצריך בדיקה לחורים ולסדקים ולפ"ז לדידן דאין כאן טהרות כלל בעוה"ר א"כ מהראוי שלא נצריך בדיקה לחורים ולסדקים כדי שלא תקל עי"ז: