שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ב (ט׳)

והנה בעש"ק פ' יתרו ח"י שנת כת"ר נשאלתי על מי שמכר בהמה מבכרת וקיבל דראהן כסף גם משך הבהמה הגוי שנתן לו להאכיל הבהמה משכה מרשותו אבל לא משכו לרה"ר רק במקום הסמוך לרשות הנכרי ויש ספק אם זה מקרי לסמטא או חצרו או צדי רה"ר והנה היה שם קנין סטימתא כי שתו מהריטש כנהוג ומועיל כמ"ש בנט"ש. אמנם נולד לי ספק כיון שזה רצה להקנות במשיכה אי הוה דומה למה דאמרי בנפילה גלי דעתיה דליקני והנה המעיין בטוש"ע סי' רס"ח בחו"מ ימצא כי הרי"ף והרמב"ם לא ס"ל כאוקומתא זו וגם הרשב"א ס"ל דבקנין תורה לא שייך זאת ואף להסוברים דגם בזה שייך הך סברא לפענ"ד זה דוקא במקום שסגי בקנין אחד וזה עשה קנין נוסף אפשר דגלי דעתיה דבזה ניחא ליה דלקני אבל כאן שצריך כסף ומשיכה מספק א"כ זה שקבל כסף ומהריטש לא עשה רק חצי קנין וצריך משיכה עכ"פ לא גלי דעתיה דלא ניחא ליה בקנין שני ולכך שוב מועיל מתורת סטימתא כן נראה לפענ"ד ומהתימה על נטע שעשועים שלא העיר כלום בזה ומיהו אנן קי"ל דאף בקנין דרבנן לא אמרינן דנפילה מגרע כח ד"א כמבואר ברמ"א סי' רס"ח שם ועיין מלמ"ל פרק ב' מהלכות זכיה הלכה ט' וגם לפי חילוקי כאן שצריך לשניהם בודאי אין הקנינים מבטלים זא"ז ודו"ק היטב: