שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ב (ט״ו)

הנה יפה כתב בזה ועיין בקצה"ח סי' ר"ט וכבר הארכתי בזה לעיל בתשובה להרב מוה' וואלף סאנדהויז ולעיל הארכתי בזה. וגם מ"ש דגם קנין סטימתא א"מ בדבר שלבל"ע יעיין בחיבורי יד שאול סי' רס"ג שהעליתי דגם בדבר שלב"ל מועיל קנין סטימתא וכאן ממנ"פ מועיל דאם נימא דעובר ירך אמו הוא שוב הוה דבר שבא לעולם ומועיל מצד קנין סטימתא ואם נימא דעובר לאו ירך אמו הוא שוב אין לו במה למשוך ומועיל מצד קנין סטימתא לבד. ומ"ש מעלתו בישוב דברי הרמ"א בסי' ש"ך ס"ד בהג"ה שפסק דפטורה מהבכורה וע"ז האריך מעלתו דבס"ו פסק דאם מקנה לו העובר אינו קונה וגם הדין של רמ"א הוא ממהרא"י ומהרא"י גופא לא סמך ע"ז רק בראוה חולבת והנה הדג"מ הרגיש בזה וכן מצאתי בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק יו"ד סי' קצ"א שהרגיש בזה והט"ז סי' ש"ך שם ס"ק ח' הביא בעצמו דברי המהרא"י וע"ז כתב מעלתו כיון דלקח לרעות אותה א"כ אומן קונה בשבח כלי והו"ל כאילו יש לו חלק בהאם והביא ראיה ממ"ש הב"י בחו"מ סי' ע"ה בשם המרדכי בהנהו עיזי דאכלי חושלא דכיון דגופן פטים מחושלא הוה העיזי כמו החושלא וע"ז דחה דאומן אינו קונה בשבח כלי רק שעבוד יש לו כמ"ש הקצה"ח סי' ש"ו ושיעבוד לא מועיל להפקיע דלא דמי לארנונא דיש לו חלק בגוף הדבר וכאן אינו רק שיעבוד כמ"ש הבאר יעקב בשם זכרון יוסף ואני אומר בלא"ה אינו ענין לכאן דכאן העכו"ם לא חפץ שום שכר רק חלק בוולדות וא"כ אין לו שום קנין בהפרה גופא דכל אומן דחפץ עכ"פ מגיע לו דמים א"כ כל זמן שאינו נותן לו דמים הוה החפץ במקום הדמים וחשיב כאילו יש לו קנין אבל כאן הוא חפץ חלק בוולדות אך בגוף הפרה אין לו שום חלק והוה רק שיעבוד בעלמא ולא שייך אומן קונה בשבח כלי ואין לומר כיון דעכ"פ גדל גם הולד א"כ קנה בשבח הולד עכ"פ דזה אינו דכל זמן שלא ילדה לא שייך אומן קונה בשבח כלי דלא היה ניכר השבח. והנה כל זה לפלפול אבל לדינא כבר כתבתי דהאנדשלאק לבד הוה קנין בבכור וגם כסף הוה ע"י שגדל אותו והוה ככסף וכמ"ש המהרא"י בפסקיו סי' ק"ל ואף שכתבתי למעלה דהוה דמי מלוה ועיין ש"ך שם ס"ק ח' בשם הב"ח מכל מקום הא גם בזה הוה שני דיעות ויש לצרף לקולא וכמ"ש ודו"ק היטב. ומ"ש במה שאחד מכר לנכרי ע"פ אג"ק וכתב בהשטר מכירה וקבלתי הערבון שקורין זדאטיק והנכרי הלך לו עד חצות היום ולא הביא אדרויף ואחר חצות היום ראה אותו היהודי ושאל לו למה לא הביא לו אדרויף ואמר שמגיע שווענטאטשנע מן הבעה"ב וזה יהיה במקום אדרויף וע"ז כתב דלדעתו קנה העכו"ם בשטר לבד דהוה כמוכר לו שדהו מפני רעתה דגמר ומקני אף בלא דמים. והנה זה דבר חדש ובאמת לפענ"ד יש לדחות דמוכר שדהו מפני רעתה לא הוה רק שהוא רע גם להקונה וכאן אין רע רק להמוכר ומכל מקום הקונה לא גמר לקנות רק ע"י כסף ג"כ וכ"ז שלא נתן מעות לא קנה עדן. והנה בשיעורי רז"ה חידש דאם לא קיבל רק מקצת דמים לא קנה כמבואר סי' ק"ץ וע"ז כתבתי דהוה כמוכר שדהו מפני רעתה ושם יפה כתבתי דהא הקונה רוצה לקנות רק המוכר לא רצה להקנות וכל שמוכר מפני רעתה קני אבל כאן הוא להיפך. ומיהו יפה כתב מטעם שהמוכר היה חייב לנכרי ודאי קונה כמו שכתוב הסמ"ע שם. והנה מ"ש דלא דמי למוכר שדהו מפני רעתה הנה גם שם אינו רע להקונה רק להמוכר לבד ומיהו מכל מקום יש לחלק דשם הלוקח מסתמא הוזיל מהמקח בשביל רעתה ויש לומר דגמר וקנה אבל כאן הקונה לא הוזיל המקח בשביל זה ומיהו בלא"ה נראה דכאן יש לומר דקנה בעד השווענטאטשנע משום דלא מקרי מלוה דדוקא במלוה ישינה לא קנה אבל כאן הוא חייב לו כעת ומה נ"מ אם היה נותן לו והוא השיב בחזרה או שמנכה לו בחובו זה מקרי כסף גמור ודו"ק. עוד אמרתי דל"מ שטר כאן דניהו דשטר לחוד היה מועיל במוכר שדהו מפני רעתה כאן שרצה לקחת דרויף ורצה למכור בכסף א"כ גלי דעתיה דלא רצה בשטר לחוד והרי בגלי דעתיה מבואר בחו"מ סי' רס"ח ס"א דל"ק ואף דבקנייות דאורייתא כתב הרשב"א דלא שייך לומר כיון דנפל גלי אדעתיה היינו בשני קניות דאורייתא שאינם שייכים זה לזה אבל כאן בשטר דכ"מ לא נהגו להקנות רק עם כסף רק במוכר שדהו אמרינן דמפני רעתה גמר ומקנה אף בשטר לבד וזה בלא רצה לקחת כסף אבל כאן דרצה ליקח דרויף וזה לא נתן א"כ אדרבא חזינן שלא רצה להקנות בלא כסף ול"מ שטר לחוד ודו"ק היטב. וגם לפענ"ד לא שייך ענין מוכר שדהו מפני רעתה דאינה רעה בעצם רק אריא דאיסורא רביע עליה וכל ישראל מוכרין חמציהן ובכה"ג שהיה פשיטא לו שיתן אדרויף וקרה שלא היה לו פשיטא דבכה"ג לא שייך גמר ומקנה כן נראה לפענ"ד. והנה הגיע לידי מכתב מהרב הגדול מוה' דוד מאיר פריש בשנת תרכ"א י"ד סיון ה' בהעלותך באחד שהיה לו פרה מבכרת אצל עכו"ם שנתן לו להאכילה עד שתלד וחשש שמא תלד בכור והלך להעכו"ם הנ"ל ומכרה לו בעד סך מעות אבל מפני שלא היה לעכו"ם מעות שיתן לו הערבון ע"כ זקף עליו כל המעות בהלואה עד שתלד ועשה עמו האנדשלאק וא"ל היהודי א"צ למסור לך הפרה שכבר היא ברשותך והרי היא שלך ואתה מוחזק בהכי הפרה עמדה ברפת של עכו"ם והי' בעת המכירה בבית העכו"ם והחצר הוא רחוק מהבית עשר אמות אך היהודי אמר לו לאחר שתלד אחזור ואקנה ממך הפרה ויתן לו ריוח ויען כי ידע שהעכו"ם הנ"ל לא האכילה בטוב שלח היהודי את בנו ולקח הפרה בלי ידיעת העכו"ם ונתנה לעכו"ם אחר להאכילה וילדה אצל נכרי האחר והקנין הנהוג בין הסוחרים בעיר ההוא הוא כסף עם האנדשלאק וע"ז האריך מעלתו דכאן שהיתה בבית העכו"ם והיה כמו משיכה ובדיעבד סגי במשיכה לבד וע"ז כתב לפקפק דהרי מהר"ם מינץ סי' נ"ח כתב דלא מקרי דיעבד רק בשכבר נשחטה ולא קודם שחיטה וא"כ לא חשוב דיעבד וגם החצר דין שליחות יש לו ואין חצרו קונה לו ואין כאן אפילו משיכה ותורת יד גם כן לא שייך בזה דהרי לא עמד בצדו. הנה בתשובת מהר"ם מינץ סי' נ"ח חפשתי ולא מצאתי דבר וספר מאיר נתיבים אינו ת"י ומעלתו ערבב הדברים וערבב דין משיכה ודין חצר ועשאם דבר אחד והנה מ"ש דזקפן עליו במלוה כיון דל"צ ליתן מעות הוה כמו מתנה דלא שייך מעות דבר זה כמו זר נחשב דאטו לא שייך קנין מעות בזה וע"כ לא אמרו רק במתנה דלא יתכן כסף בזה. ומה שהאריך דקנין חצר מועיל בעכו"ם הנה בדבר הזה כבר האריכו הפוסקים אמנם גוף הדברים לא ידעתי דכיון ששלח להבן שיקח הפרה ולקח שלא מדעת העכו"ם אין לך ביטול מכר גדול מזה דהרי המכר לא היה רק לכשתלד יתן לו מעות וכל שלקחה שלא מדעתו אין לך ביטול מכר גדול מזה וגם דהוא אמר לו שאין צריך למסור לו הפרה הרי הקפיד שלא להקנות רק עפ"י החצר וניהו דקנה תיכף אבל כל שלקחה מאתו ודאי העכו"ם לא רצה בקנייתו ובטל המקח וז"ב: