שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ב (י״ג)

והנה בשנת תר"כ א' תולדות הגיעני מכתב מהרב החריף מו"ה דוד נתן ווילף מ"ק סטריא במה שאחד קנה פרה מעוברת ביומא דשוקא אצל נכרי אחד ובשעת הקנייה לא שאל להנכרי אם הפרה כבר ילדה כי נשכח מלבו והלך ראובן ומסר הפרה לרועה לרעות שם עם שאר בהמות ופעם אחד הלך ראובן להשדה לראות מה טיבה של הפרה ולא מצא אותה ואמר בלבו שמא הלכה הפרה ביער לילד וכדי להפקיע הפרה מספק בכור מכרה להרועה ולקח ממנו אדרויף ואח"כ הלך לחפש אחריה ומצאה ביער עם הולד והלך ראובן לשאול מהנכרי אשר קנה פרה זו אם כבר ילדה והשיב שכבר ילדה ש"פ וע"ז האריך מעלתו שיש כאן שלשה ספיקות א' אם הנכרי נאמן דאפשר להשביח מקחו אמר כן ואף במסל"ת אינו נאמן. ב' שלא היה רק כסף לבד ויש ספק אם כרש"י או כר"ת. ג' שמא בעת שמסר הפרה לרועה שמא היה הולד בעולם כבר כי לא נודע לו מתי נולד. והנה הספק הא' שכתב שחיישינן שמא להשביח מקחו אמר כן לא ידעתי דהא כבר קנה מהנכרי ובשעת מכירה לא שאל לו ולמה ניחוש שמא נתכוין להשביח מקחו דהא כבר קנה ומה נ"מ להנכרי כעת ולהשביח מקחו בפ"א לא מצינו אמנם זה יש לדון שלא היה כעת מסל"ת דהיה ע"י שאלה וגם באיסור תורה לא סמכינן על עכו"ם אף במסל"ת. והנה מעלתו צידד דיש כאן שלש ספיקות שמא כבר ילדה ואת"ל שלא ילדה שמא הלכה כר"ל ונכרי בכסף ואף לר"י יש שיטת הרמב"ם דנכרי קונה בכסף גם כן ובשלשה ספיקות שיטת הש"ך דמועיל אף נגד חזק' וכיון דספ' בכור אינו רק דרבנן כמ"ש הש"א סי' ע"ט וא"כ שוב הו"ל רק איסור דרבנן ונאמן במסל"ת ולא נהירא לגבב בס"ס דפלוגתא דרבבוותא לס"ס ועיין ש"ך יו"ד סוף סי' נ"ז לענין דרוס' וגם לחשב עי"ז רק איסור דרבנן והו"ל ספק בהתגלגל וגם גוף דברי הש"א שם שחשבו לאיסור דרבנן צ"ע לפ"ד. ומ"ש מעלתו דהא דעת הנוב"י דקנין שנהגו הסוחרים גם כן מועיל בבכורה וממילא סגי בקנין כסף לחוד הנה בשו"ת המיוחסות להרמב"ן סי' רכ"ה לא משמע כן ועיין בשו"ת נטע שעשועים סי' למ"ד אבל אני בעניי הארכתי במקום אחר לבאר דהרמב"ן ס"ל להלכה דמועיל מתורת סטימתא. ומ"ש דלענין הספק אם כבר ילדה יש לאוקמא הולד בחזקת מרא קמא ולא יצא מרשותו וע"ז כתב דאיכא כנגדו חזקת מעי אמו שהי' חולין וחזקת מרא קמא אתרע דהא עכ"פ היה קנין כסף ולא גרע מספק קרוב לו דכתבו התוס' דאתרע חזקת פנויה וגם ממנ"פ לא שייך חזקת מרא קמא דהא או שהוא של הכהן או שהוא של עכו"ם דקנהו העכו"ם וא"כ חזקת שהיה הולד במעי אמו ודאי אלים טפי ועיין בתוס' חולין דף י"א שכתבו גם כן החזקה זו דמעי אמו ועיין שעה"מ הלכות טמא מת מה שהאריך בדברי התוס' אלו ומכל מקום בבכור דבפטר רחם תלה רחמנא בכה"ג ודאי מועיל חזקת מעי אמו ולפענ"ד נראה דבכה"ג דלא שייך חזקת מרא קמא שוב חזקת מעוברת חשוב טפי דמהראוי לאוקמא דעדיין היא מעוברת והשתא היא דילדה כמ"ש התוס' בב"מ דף ק' ע"ש ועיין ט"ז ונקה"כ ביו"ד סי' שצ"ז ובח"ץ ז"ל סי' ב' ג' ודו"ק ועיין במרדכי ריש א"צ ודו"ק. והנה לעיל קצרתי במה שכתב הרמב"ן במיוחסות ולדעתי מחלק הרמב"ן דלהכניסו בקדושת בכור כגון שישראל קונה מנכרי בזה ל"מ קנין סטימתא דרבנן להביא לקדושת בכור אבל לאפוקי מקדושה כל שקנהו אף בסטימתא יצא מקדושתו כנ"ל: