שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ב (י׳)

והנה בשנת תרי"ז א' אמור כ"ד למספר ב"י הגיעני תשובה מהדיין החריף מוה' הירש ליב ווינשטיין מ"ק סלאטווינא במה שאירע שאחד קנה בהמה שלא בכרה מנכרי אחד ונתן לו כל הכסף אבל הבהמה לא היתה בעיר בעת הקניה והיתה בכפר אצל הנכרי המוכר והנכרי הלך לביתו והביא לעיר הבהמה וישראל הקונה לא היה אז בעיר והביא הבהמה והעמידה בבית חותנו של הקונה הלז והקונה אינו דר שם וגם חותנו לא היה בביתו רק אשתו חמותו של הקונה ולאחר איזה שעות שהבהמה עמדה בבית חותנו מסרה חמותו הבהמה לגוי אחד לזון אותה ולהחזיקה משך זמן ובתוך הזמן בא הנכרי אצל הקונה ולקחה מאתו אבל לא קנה אותה בקנין רק שהשוו עצמם בדמי המכירה וזקף המעות במלוה עד זמן המוגבל ובתוך הזמן חזר בו הנכרי מהקניה והישראל לא ידע מזה וכשנשלם הזמן המוגבל אשר עשתה חמותו אתו להחזיק הבהמה אצלו רצה להוליכה לעיר בא אצלו נכרי אחד מכירו של הקונה היהודי ואמר להנכרי המחזיקה תן לי הבהמה של היהודי פלוני שאני מחוייב להחזיק לו בהמה אחת לזון אותה ואפטור מהחוב של היהודי ומסר לו הנכרי הבהמה אח"ז שמע היהודי הקונה שהגוי הראשון חזר בו מהמכירה ומסרה לנכרי אחר ולא אמר דבר כי חשב בלבו מה אוכל לעשות להנכרי ואינו רוצה לילך עמו בדינא ודיינא והנה בתוך כך ילדה הבהמה זכר והיהודי אומר שכמדומה לו שהחליפו לו הבהמה או הגוי הראשון שקנה ממנו הבהמה או השני וגם חושש אולי החליף הולד שולד נקבה שוה יותר מולד זכר למי שרוצה לגדלה ועתה שואל מה משפטו ומעלתו האריך לפלפל והביא מקודם מחלוקת רש"י ור"ת אם כסף קונה בנכרי או משיכה וע"ז הביא דברי הרמ"א בתשובה סי' פ"ז דהעיקר כר"ת וגם בשו"ת הב"י חלק יו"ד סי' פ"ז העלה כן להלכה וע"כ כתב דכיון דכאן לא עשה משיכה שוב לא קנה היהודי כלל הבהמה מהנכרי והאריך דגם החצר לא מועיל דחצרו וקנינו באים כאחד ופלפל הרבה בזה והנה באמת גם הח"י סי' תמ"ח ס"ק י"ד העלה כן להלכה והביא דברי הנ"ש סי' למ"ד שדחה כל דברי המהרש"ק ז"ל שהחזיק בדעת רש"י וכתב שדברי הנ"ש עיקר והנה בגליון הח"י הבאתי דברי שו"ת פ"מ ח"ב סי' נ"ב שדחה כל דברי הנ"ש ותמה על הח"י שלא עיין היטב שכל דברי הבה"ז נכונים וכן הובא התשובה לפני דו"ז הגאון מהר"ץ האלברשטאט כהוויתו ולא נמצא תשובת הגאון שהשיב ע"ז. אך לפענ"ד היה נראה דכאן אין מקום כלל להמחלוקת הלז וע"כ לא נחלקו רק באם נתן מעות ולא משך או שמשך ולא נתן המעות דיש לומר דלא גמר להקנות עד שיהיה משיכה או להיפך אבל איך אפשר לומר דאם נתן המעות והוא הביא לו הבהמה ונמסרה לנכרי משך זמן ואח"כ מסרה לגוי אחר דנימא דלא קנה כיון דלא עשה הקנין כראוי והא בין בדינינו בין בדיניהם כל ששהה כל כך זמן וגם מסרה לנכרי פשיטא דאם אירע איזה אונס וכדומה דלא היה רשאי להחזיר לו ועד אימתי למתין וליזל ואם כן פשיטא דהישראל קנה הבהמה והגוי הראשון כבר שכח מהמכר והקנה אותה לגמרי ופשיטא דמועיל המכירה ועוד כיון דהקונה אומר שיכול להיות שהחליף הגוי הבהמה אם כן פשיטא דהנכרי המוכר לא יחוש לו ולא יוכל להחזיר לו וא"כ איך אפשר דלא הוה קנין ובכה"ג מודים כל הפוסקים דקנה אף בכסף לבד וז"ב כשמש באופן דאין חשש כלל והוה מכירה ודאית וקנה היהודי הבהמה ולא נשאר רק הספק שמא החליף הגוי ומעלתו האריך דהדבר תלוי במה שנחלקו הרמב"ם והראב"ד במפקיד פירותיו אצל עכו"ם אי אמרינן דמחליף ודאי והנה יפה כתב בזה. אמנם מה שהחליט מעלתו דלהראב"ד דאמר ודאי החליף זה אינו דניהו דודאי מחליף אבל אכתי מידי ספק לא יצאנו דשמא באמת בהמת היהודי הולידה זכר ולא הוצרך להחליף דנקבה שוה יותר וע"כ פשיטא דמידי ספק לא יצא והוה ספק בכור. אך לפענ"ד היה נראה כיון דהנכרי שהשוה עצמו עם חמותו קנה אותה מיד היהודי רק שחזר בו אח"כ וניהו דהיהודי אח"כ כששמע לא רצה לילך עמו בדינא ודיינא אבל עכ"פ אי היה רוצה לילך עמו בדיניהם אפשר שהיה יכול לכופו שיחזיק הקנין ועכ"פ מה שמסרה בלי ידיעתו לנכרי אחר בודאי יוכל היהודי לומר מה לך לתת פרתי להנכרי השני אולי אינו נוח לי וא"כ עכ"פ היה יכול לדון עמו בדיני עכו"ם ואפשר היה יכול להוציא ממנו מעות וכל כה"ג אפשר דמקרי יד נכרי באמצע ופטורה מן הבכורה ועיין סי' ש"ך ביו"ד ומה גם דהיה היהודי יכול לטעון פן החלפת לי הבהמה או הנכרי השני ופשיטא דמקרי יד נכרי באמצע ופטורה מן הבכורה ועכ"פ לגרום לה מום ע"י נכריים שניים אפשר דכה"ג לפע"ד רשאי כנלפענ"ד ועיין ח"י סי' תמ"ח ס"ק ד' ובשו"ת צ"ץ סי' ס"א והנמשך: