שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״א (ח׳)

שוב ראיתי שהדבר מבואר בחידושי הר"ן בסנהדרין דף ע"ב בהני דכרי דנגנבו מבי רבא ולא קבלינהו רבא והקשו התוס' הא מכל מקום חייב לצאת ידי שמים וכתב הר"ן בשם הר"ד דלא דמי לאתנן כיון דחייב לצאת ידי שמים משום דשאני אתנן דחייב לעמוד בדיבורו אף שלא יתחייב מן הדין משא"כ בהני דכרי דקנהו הגנבים בדמים ולא מחייבי אף לצאת ידי שמים ובקצה"ח סי' כ"ח הקשה מהא דפריך הש"ס והא מחסרא משיכה והא מחוייב לקיים דיבורו. ובמחכת"ה לא ידעתי איך לא הרגיש בהחילוק הלז דשאני היכא שמחויב לקיים דיבורו ואינו רשאי לחזור בו מהיכא דליכא אפילו משום מחוסר אמנה דכן משפט דמי שכירות דיכול לשנות לכל מילי וז"ב ופשוט. ועכ"פ הדברים מבוארים בחידושי הר"ן דכל דמחויב לקיים דיבורו אתנן מקרי והוא הדבר אשר דברתי וידעתי כי בספרי האחרונים מצינו קצת היפך דברי אבל טובה צפרנן של ראשונים ודעת תורה ודעתי נוטה כמ"ש ובלא"ה דבריו אינם נכונים כמ"ש כבר דאשתמיטתיה למעלתו דברי הש"ס בזבחים דף קי"ד ונדה דף מ"א וכעת הודה לי כת"ה ואיישר כחו שמודה על האמת. מ"ש על קושית החכם דעובר הוה שינוי ולא מקרי אתנן דהן ולא שינויהם וע"ז כתב דבעי ש"ה עם שינוי מעשה ולא ידעתי דאטו לידה לא מקרי ש"ה קצת עכ"פ דבתחלה נקרא עובר נפל טמון וכעת הוא ולד ובש"ה קצת סגי כל שיש שינוי מעשה. ומ"ש ליישב ע"ד הפלפול דבאמת יקשה היאך חל אתנן על עובר קדשים הא הו"ל דבר שלא בא לעולם ואין לומר דמיירי בפרה לעוברה הא בבהמת קדשים מיירי ולכשתלד לא מועיל דדברי הרב קודמין וכתב דמיירי באומר עם יציאת מיעוטא דעדן לא חל קדושת הבכור ולפ"ז ביציאת מיעוטא עדן לא הוה שינוי דחוזר לברייתו דיוכל לחזור משא"כ ביציאת רובא דהוה כילוד אף דחוזר. הנה אם כי ע"ד הפלפול יש לו מקום מ"מ הדברים בעצמותם אינם נכונים דכל הטעם דשינוי החוזר לברייתו לא מועיל כתב הרמב"ן במלחמות משום דכיון דהבעלים מרדפין אחריהם וכל שיכול להחזירו לברייתו לא מקרי שינוי דהבעלים יחזרוהו כמו שהיה א"כ זה לא שייך לענין עובר דהבעלים לא יחזירהו ואף דאמרו בב"ק דף ס"ה דבשינוי החוזר לא שייך שינוי לענין אתנן היינו כמ"ש השיטה מקובצת דאכתי מאוס לגבוה כל דיוכל לחזור וכאן הולד לא מאוס בודאי וכל שיצא מקצתו בודאי לאו ירך אמו מקרי דהא יש לו חיות בפני עצמו ובודאי לא מאוס וז"ב ומ"ש לפקפק על גוף סברתי דהוה אתנן כל דמחוייב לקיים דיבורו וכתב שאף שסברתי נחמדה בענין דמאיס לגבוה והאתנן הוא פסולו לגבוה מכל מקום כל שלא עשתה קנין הוה מתנה בעלמא הנה כבר כתבתי דכל דעומד בדיבורו מקרי אתנן וכבר הבאתי דברי הר"ן בשם הר"ד שכתב כן בהדיא ודי לי בזה עדות דמצאתי רב גדול קדמון שמסייע לי והדברים פשוטים וגם מ"ש על דברתי ליישב קושית הגאון משינאווא ז"ל דלכשתלד שוב הו"ל מה למשוך וע"ז כתב דאכתי משכחת לה עם יציאת מיעוטא דהו"ל שינוי החוזר לברייתו הנה זה לפי שיטתו אבל כבר כתבתי דכאן לענין אתנן מקרי ולד שינוי גמור אף ביציאת מיעוטא ולא מאיס לגבוה. ומ"ש לסייע סברתי שכתבתי בישוב קושית הקצה"ח במכר חוץ מעוברה דלא שייך שיור בדבר שלא בא לעולם רק בשדה ומשייר פירות דכל שדה עיקרה עומדת לפירות אבל בפרה לעוברה כל שלא מכר העובר ממילא אינו מכור וע"ז כתב דהדבר מבואר בהא דאמרו ריש המפקיד א"ה אפילו גיזותיה וולדותיה נמי ומשני נעשה כאומר חוץ מגיזותיה וולדותיה וע"ז הקשה הא אינו משייר דבר שלב"ל וע"כ צ"ל דזה לא מקרי שיור וע"ז הקשה דאכתי קשה מגיזות דהם מגוף הבהמה במחכ"ת אף שמסייע לי אין בו ממש דבאמת אנן קי"ל דלעצמו אדם משייר בעין יפה ואמרינן דמשייר בעין יפה המקום וא"כ שוב לק"מ דלעצמו שפיר שייר הגיזות והוולדות לעצמו ושייר מקום הגיזות והולדות דהיינו שיהיה דקל לפירותיו דאינו קונה המקום רק שיהיה שמור להפירות והקצה"ח לא הקשה רק דא"כ שוב מקרי שיור בגוף הפרה דהא צריך לשייר בגוף הפרה ושפיר הקשה אבל בגיזות וולדות ל"ק: