שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״א (ב׳)

מכתבו הגיעני עש"ק עינתי בדבריו והנה אם אמנם אנכי היום שאול נשאל ללמוד שיעורים תמידים כסדרם עם תלמידים אשר זה איזה שבועות נעתרתי לבקשתם ומלאתי שאלתם ואותי יום יום ידרושין ואני מסדר חבורי על ח"ש מהיו"ד ד' יזכני להוציא לאור עולם וע"כ קשה עלי לתת עיני בענינים אחרים ובפרט כי רבות הארכתי בעניני קנינים ובפרט במכירת בכור אשר ע"כ קשה עתיקא. ובכ"ז אמרתי לשים עיני ולהשיבו אם רב אם מעט כפי אשר העלתה מצודתי היום. והנה תורף שאלתו באחד שהיה לו פרה מבכרת ומכר את העובר לנכרי בקנין כסף ומשך הפרה לחצרו ואח"כ ילדה הפרה ולד מה דינו של בכור והנה האריך מעלתו לפלפל אם בר קנין הוא העובר ולא מקרי דבר שלא בא לעולם גם אם כסף קונה כיון דאין לו מה למשוך ובאמת שכבר דשו בו קמאי דקמאי ובתראי דבתראי וגם אני הארכתי בזה הרבה ובכ"ז אמרתי לערות עד היסוד בה. וטרם יהיה כל שיח נבאר דברי הב"י בחו"מ סי' רי"ב שכתב ואיכא לספוקי אם היה הבהמה או השפחה מעוברת כשמכר לו וולדותיהן אם קנה וכו' ומצאתי להרא"ש פרק הספינה שכתב תוספתא המוכר שפחה לחברו ואמר שפחה מעוברת אני מוכר לך מכר את הולד ומשמע שאם לא אמר שפחה מעוברת אלא שפחה סתם דלא מכר את הולד ולא מסתבר כלל עכ"ל ודבריו סתומים דמה מוכיח מדברי הרא"ש האלו לענין עובר דלא קנה או שקנה ומהיכן מוכיח כן וכפי הנראה כוונת הב"י דהנה הרא"ש כתב דמהתוספתא משמע דדוקא בשפחה מעוברת דמועיל לולד אבל שפחה סתם לא מכר הולד והיינו משום דשפחה מעוברת משמע דמוכר השפחה לולדה והיינו שפחה לעוברה דהוה כמו דקל לפירותיו אבל שפחה סתם ל"מ והרא"ש חולק דכיון דעובר ירך אמו כמ"ש הרא"ש בפרק הפרה א"כ הוה העובר כחלק מחלקי הפרה ולכך מועיל וא"כ משמע דאם הקנה הולד גרידא ל"מ וז"ב ופשוט בכוונתו: