שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק׳ (ד׳)

וראיתי בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' תקכ"ג שכתב במה שנחלקו הפוסקים אי בכפרן צריך שכנגדו לשבע או א"צ וכתב הוא דהשתא הוחזק כפרן לשבע בשקר כמו חשוד צריך שכנגדו לשבע מכ"ש בהוחזק כפרן לממון לבד ולא זכיתי להבין דבריו דשאני חשוד דא"כ כל אחד ישא ויתן עמו ויהיה מחוייב שבועה ויטול כל אשר לו משא"כ בכפרן דמי יכריחו להיות מוחזק כפרן ועוד דשאני הוחזק כפרן מחשוד דחשוד אינו דבר ברור שישבע לשקר רק שחוששין שמא ישבע לשקר משא"כ בהוחזק כפרן ועיין ש"ך סי' ע"ט ס"ק ט"ו מ"ש בכוונת הרשב"א כיון דגנב מקצתן נעשה חשוד על כל השטרות הרי דהוחזק כפרן לחוד וחשוד לחוד דבזה צריך לשבע כנגדו דאינו מוחזק כפרן להשטרות אחרות. אחר שנים רבות שכתבתי כ"ז בהיותי במרחץ בכפר טריסקאוויטץ שנת תרי"ב י"ב אבד' ואתחנן מצאתי במלמ"ל פ"ז ממלוה ה"ו שהביא בשם שו"ת מהרי"ט חלק אהע"ז סי' מ"ג שכתב דבעבירה דאורייתא שאין פסולו רק מדרבנן בעי ג"כ הכרזה במלתא דשייך התקנה. והנה זה שלא כמו שצדדתי למעלה בראש דבכה"ג הוה פסול מדאורייתא אבל מפני שאין המהרי"ט לפני לא אוכל להעמיד יסוד על מה שהביא המלמ"ל בקצרה גם מ"ש המלמ"ל שם דהמלוה בריבית כיון דהוא היה סבת פסולו לא בעי הכרזה א"כ בהאי רעיא דהוא היה סבת פסולו לא בעי הכרזה אבל אין הכרע דשם דהעד מעיד שהלוה בריבית שפיר יכול לפסול השטר דא"ל דלא הכריזו עליו ולא ידע בפסולו דזה אינו דהא הוא בעצמו היה סבת פסולו אבל כאן דהרעיא נפסל לענין שלא יהיה נאמן נגד המפקיד וא"כ איך נאמר כיון שהוא היה סבת פסולו יהיה נאמן נגד הרועה והרועה נפסל דאדרבא ע"י שהוא חוטא נשכר וזה לא אמרינן ודו"ק. וגם גוף דברי המלמ"ל לא נהירא לפענ"ד דכל הטעם דפסולו דרבנן בעי הכרזה הוא משום דלא משמע לאינשי דמפסיל בזה ותדע דהרי רועה כ"ע ידעו דהוא רועה ואפ"ה הקשו המפורשים דפסול דרבנן בעי הכרזה ע"כ משום דבפסול דרבנן לא משמע לאינשי שפסול עד שמכריזין עליו וא"כ ה"ה בריבית דרבנן מה בכך שנודע להמלוה והוא סבת פסולו מכל מקום לא משמע לאינשי שיהיה פסול בשביל זה וע"כ דברי המלמ"ל צ"ע ולפמ"ש גם שאר חלוקו של המלמ"ל צ"ע: ובמלמ"ל הביא שם דברי החינוך סי' שמ"ה ובכמה מקומות שכתב דכל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אף שעושה מעשה מכל מקום אינו לוקה והנה תלמידי המופלג מוה' מענדיל נ"י הראני דברי הש"ס בסנהדרין דף ס"ה שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראיה ופירש"י עיקר חיובא בא ע"י ראיה וראיה לית ביה מעשה ומזה רצה לדייק דהוא כמ"ש החינוך כיון דאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אף שעושה מעשה מחשב כאילו לא היה בה מעשה ובאמת שהרי"ף גרס גרסא אחרת ע"ש ופירושה וגם לפי פירש"י אינו מוכרח ודו"ק וגם מה שאמר בהא דר"ל אמר דלכך לא חשיב ידעוני לפי שאין בו מעשה ופירש"י דהכנסת העצם הידעוני אינו מדבר בשעת מעשה אלא לאחר המעשה שהוא בפיו מדבר העצם מאיליו והקשה למה לא יחשב המעשה שמכניס עצם בפיו לצירוף למה שמדבר כדאמרו במכות דף כ"א ובמלמ"ל פ"ד מביאת מקדש האריך בזה דמצרפין המעשה שהיה מתחלתו למה ששוהה אח"כ אף שאין בו מעשה ולק"מ דמה שמדבר הדיבור יוצא מאליו ונמצא הוא אינו מדבר כלל ומה יש להצטרף משא"כ שם עכ"פ שוהה ועומד שם או שעומד לפוש אבל כאן הוא מכניס העצם והעצם מדבר מאליו אין שייך צירוף ודו"ק היטב: