שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן י׳ (ג׳)

והנה בשו"ת בית יעקב סי' צ"ה הקשה על הר"ן דלפמ"ש רבינו ירוחם הובא ביתה יוסף ס"ס ל"א דאם אינם מכחישים זה את זה אלא במקצת העדות ובקצת אינם מכחישים נתקיים אותו מקצת א"כ מה מקשה הר"ן הא כאן לא אתכחיש רק במה שזה אומר נתגרשה וזה אומר לא נתגרשה אבל מה שמעידים שנתקדשה בזה לא הכחישו זה את זה וא"כ למה יפסלו בזה והקידושין הם קידושין גמורים ואני בחידושי ת"ל זכיתי לזה ואמרתי בזה שני חלוקים דשאני קידושין דבעינן שני עדים אף דהדבר אמת א"כ כל שנתכחשו במקצת תו ליכא שני עדים משא"כ בד"מ דעיקר הדבר דנדע שהדבר אמת ולא אברי סהדי אלא לשקרי א"כ כל דאיתכחיש במקצת למה שלא אתכחשו אמרינן דהדבר אמת. ועוד אמרתי לחלק דשאני הך דרי"ו דהם שני דיבורים נפרדים כמו הא דאמרו בב"ב דף ל"א ניהו דאתכחוש באכילה אבל באבהתא לא אתכחיש אבל כאן לא ידענו דהיתה מקודשת כי אם עפ"י עדותן שזה אומר שנתגרשה וזה אומר לא נתגרשה מכלל דהית' מקודשת ואח"כ אי אפשר לחלק ולפ"ז שפיר דייק הש"ך דהא לאביי דלא ס"ל דאין דבר שבערוה פחות משנים רק משום דאפשר לומר דנתן במתנה וא"כ לענין זה שלא נתן במתנה זה הוה כעדות אחרת ובזה לא נתכחשו וגם אפשר לחלק דיבורן ובכה"ג ודאי שפיר אמרינן דלמה דלא אתכחיש לא אתכחיש וע"כ דנפסלין ודו"ק ועיין בחבורי כת"י שהחילותי שנת תר"ג בדף שכ"ח שם כתבתי בזה הענין ועיין בחיבורי כת"י שהחילותי שנת תר"ד בדף שמ"א שמ"ב שם הארכתי בש"ס שבועות דף מ"ז שם ודו"ק. שוב מצאתי במחנה אפרים הלכות עדות סי' וא"ו שכתב דהרמב"ם מפרש דמיירי במכחיש זא"ז ממש וכתב ליישב קושית הר"ן כיון דבהכחשה יכולין לחזור תכ"ד א"כ לא נפסלו בעת הזאת רק אח"כ שוב אמרינן במה דאתכחיש אתכחיש כיון שבשעה שמעידים לא נפסלו והביא הך דאמרו בב"ב באבהתא לא אתכחוש. והנה גוף הדבר כתב הרב במשרים דבמאי דאתכחוש אתכחוש אבל לא הוצרך למה שחידש המחנ' אפרים וצ"ע. ובדברי המחנ' אפרים יש לדחות ראיית הר"ן דש"ה בזה אומר נתגרשה דמזה שמעינן שנתקדשה ואם יחזרו בהם שוב לא יהיה עדות כלל ושפיר אכחשו בכולהו ודו"ק. והנה בהא דפריך בשבועות דף מ"ח אאחד אומר שלשה ואחד אומר חמש והקש' הבית יעקב דשם הוה חד עם חד ואפ"ה פריך וכתבתי בחידושי דלק"מ דשם לר"ח דס"ל בהדי סהדי שקרי למה לי אף דשניהם יש להם חזקת כשרות ממילא ה"ה חד בחד דעכ"פ ספק פסול יש בהם. ובזה יש ליישב קושית הגאון מוהר"ע איגר ז"ל שהקש' דלמה הוצרך לשנוי מצטרפין לעדות ר"ח הא לרבא לשיטתו ל"ק דהוא ס"ל רשע דחמס בעינן וליכא כאן רשע דחמס. ולפענ"ד נראה דדוקא במקום שלא ידענו שמשקרי כלל רק דע"י הרשעות רוצין אנו לפסול בזה ס"ל לרבא דכל דלא הוה רשע דחמס לא מפסל ול"ח למשקר ובאמת לאביי היא רק מגזירת הכתוב כמ"ש בנימוק"י יעיין קצה"ח סי' נ"ב שהאריך בזה אבל כאן דעכ"פ אחד בודאי משקר ומה"ט ס"ל לר"ח דבהדי סהדי שקרי למה לי א"כ אף דלא הוה רשע דחמס כל דחזינן שאחד משקר בודאי לא שייך לצרף ודו"ק היטב: