שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן י׳ (ב׳)

הנה הש"ך סי' ל"א ס"ק ה' נסתפק בזה והביא דברי הר"ן בכתובות דף כ"ב גבי אחד אומר נתגרשה שכתב כיון שמכחישין זה את זה היכא מתוקמא בא"א אפומייהו הרי דנפסלין כשמכחישין זה את זה ע"ש ולכאורה רציתי לומר דאין ראיה משם דש"ה דאין דבר שבערוה פחות משנים וא"כ ניהו דלא נפסלין לעדות כל שלא הוכחש רק מאחד אבל עכ"פ אחד מעדים פסול דהעיד שקר לפני הב"ד א"כ לא נשאר רק אחד ואף שהדבר אמת מכל מקום הקידושין בעי שני עדים ומה ראי' לשאר עדיות דלא בעינן רק שהדבר יהי' אמת וכל שלא נפסל עפ"י א' אמרינן דאומרים אמת וכשרים להעיד אמנם נראה דהדבר נכון דהנה בהא דאמר אביי בקידושין דף ס"ו אשתו זינתה בע"א והוא שותק ואמר אביי דנאמן והקשו בתוס' שם הא המקדש בעד א' אינו קידושין משום דאין דבר שבערוה פחות משנים וכתבו התוס' דשם יש לומר דנתן המעות במתנה אבל בביאה כל שהבעל יודע האמת והביא' אוסרת בין בעדים ובין שלא בעדים (ואף שהתוס' בכתובות דף ט' כתבו דאף אם ראה הבעל כל שלא הי' עדים לא נאסרה ע"ש זהו רק לפי הס"ר שם אבל לפי המסקנא דפ"פ כשני עדים דמי א"כ כל שראה הבעל נאסרת) ולפ"ז שפיר מביא הש"ך ראיה מזה דגם בעד אחד מקרי מוכחש דאל"כ מה קושיא כיון דעכ"פ שניהם אומרים שקדשה א"כ עכ"פ במתנה לא הוה אליבא דשני עדים וא"כ שוב כל שאינן מוכחשים לא שייך דאין דבר שבערוה פחות משנים דהא שם אליבא דאביי קיימינן ואביי הוא דמשני דמיירי בעד אחד וא"כ אם לא נפסל שוב הו"ל עכ"פ שני עדים דלא נתנו במתנה רק לשם קידושין וא"כ עכ"פ ע"א בקידושין מועיל בכה"ג וע"כ דנפסלו ושפיר מקשה הר"ן ודו"ק: