שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן א׳ (י״ח)

ובזה יש לישב דברי הראב"ד ע"ד שכתב הוא ז"ל רק שיש להוסיף כיון דרואה דם מ"ת אינו רק חשש רחוק שמא דם כנוס במקור ולכך סגי בבדיקת שפופרת אבל לדידן דחידש ר"ז דאף טיפת דם כחרדל והרבותא הוא דבראיה מרובה יש לחוש שמא נשתהא בפרוזדור א"כ שוב חיישינן נרואה דם מ"ת אבל כ"ז דחוק ורחוק ול"ח כלל שכנוס ברחם וכמ"ש ודו"ק. שוב ראיתי בתוס' נדה ס"ו ד"ה ונאמנת שכתבו דום לרבי בעי ברואה מ"ת שלשה פעמים וכמו באכלה שום הרי דמדמה רואה מ"ת לרואה מחמת שאכלה שום וזה מקרי ווסת הגוף כמבואר סי' קפ"ט והוא הדבר אשר דברתי ומצאתי בשו"ת נו"ב מהד"ק סי' מ"ו שהביא בשם הגאון מוהר"ח צאנזיר ז"ל שרמז לדברי התוס' אלו והקשה דא"כ למה נעקר ע"י שפופרת ולפע"ד ל"ק משם דכל הטעם הוא דאחר שבא בשביל התשמיש א"כ חזינן דהוא בא מצד הגוף שנתרבה החום בהגוף מחמת התשמיש ולפ"ז כל שע"י שפופרת אינה רואית נתברר שמן הצדדים בא ועכ"פ אינו ווסת הגוף רק ע"י מקרה שהרי חזינן שהשפופרת שדומה לאבר ואפ"ה לא בא בשביל זה וע"כ דאינו רק במקרה אונס ונעקר בפ"א כנלפע"ד ברור ולא קשה קושיותיו ובאמת אם הוא מתורת ווסת והוא ודאי אינו רק דרבנן א"כ מיושב קושית הב"י דמה מועיל בדיקה נימא דאין כל האצבעות שוות ודלמא בא מן המקור ולפמ"ש יש לומר דהוה ספיקא דרבנן ומה"ת נחוש לזה: