שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן א׳ (י״ב)

ובזה ישבתי לנכון מה שהקשה בספר נטע שעשועים סי' כ"א בהא דאמרו בנדה דף ס' כל שבעלה באשם תלוי טהרותיו תלויות והקשה דהכא יקשה קושית הש"ס בנדה דף נ"ט אי דארגישה מ"ט טהרותיו תלויות והא ודאי טמאים ואי דלא ארגישה מ"ט תהי' טמאות כל שבעלה בחטאת הא לא ארגישה וכאן לא שייך לשנויי אימר ארגשה והרגשת עד הוא או הרגשת שמש דבטהרות לא שייך זאת ע"ש וכבר כתבתי בחידושי להלכות נדה ליישב ולפמ"ש א"ש דלענין טהרות אדרבא כל שהרגישה אדרבא בשעת הרגשה לא היתה טמאה ואינה טמאה רק אח"כ בעת הראי' דם ואז הי' שלא בשעור שעת ווסתה ולא שייך לטמא למפרע דבשלמא בדף נ"ט דמיירי לבעלה ולבעלה לא שייך קביעות דאינו מטמא במקור רק משיצא לחוץ וא"כ שוב כל שארגישה למפרע טמאה אף שראתה לאחר זמן שיעור ווסת אבל בטהרות דאינו מטמא בשעת הרגשה דאז שייך קביעות דמקור מקומו טמא וא"כ אין הטומאה רק אח"כ בעת הראי' ואז הוא שלא בשיעור ווסת וז"ב. ובזה מיושב היטב הא דאמרו בנדה דף ג' מ"ט דשמאי קסבר אשה מרגשת בעצמה והקשו התוס' דא"כ כשלא הרגישה כעת ג"כ וראתה ואין ראי' מדלא ארגשה א"כ לטמא למפרע ולפמ"ש א"ש דבאמת כל שהרגישה א"כ לא שייך לטמא בעת ההרגשה דאדרבא ההרגשה מהמקור הוא בקביעות ושם קאי לטהרות ולתרומה וא"כ כל שס"ל לב"ש דאשה מרגשת בעצמה לא שייך לטמא בעת ההרגשה דעכ"פ היא הרגישה וידעה בעת הקביעות ואף שיש רק אחד שידע מהקביעות הוה קביעות וכמ"ש הכו"פ בסי' ק"י וא"כ כל שראתה ולא הרגישה כלל היאך שייך לטמא למפרע מחשש דשמא הרגישה וסברה שהרגשת שמש ועד הוא הא אדרבא אם היתה מרגשת בזמן הקודם היתה טהורה כ"ז שלא ראתה דם ממש דהרגשה לאו כלום הוא לענין טהורה וא"כ כל שלא הרגישה מה"ת לטמא והרי כל טעמו דב"ה הוא משום דאימר הרגשת שמש הוא וא"כ בשלמא לב"ה דאמרינן דאשה אינה מרגשת כלל א"כ אין כאן קביעות והו"ל כנמצא ביד עכו"ם דאזלינן בתר רוב כיון דאין כאן שום אחד שידע בהקביעות אבל לב"ש דס"ל דאשה מרגשת בעצמה וכל שמרגשת לא חיישינן דהרגשת שמש הוא וא"כ איך שייך לטמא למפרע דהא חזקת דם שבא בהרגשה ורק דניחוש דלמא ארגשה וסברה דהרגשת שמש וזה לא חיישינן דהיאך נחמיר טפי מאם הרגישה באמת מעל"ע קודם ולא ראתה עד לאחר מעל"ע היתה טהורה עד שראתה כיון דבעת הרגשה אז הוה כאילו ראינו שבא מהקביעות וא"כ איך נחמיר לחוש שמא הרגישה וסברה דהרגשת שמש הוא אבל לב"ה דאמרו דאין אשה מרגשת וא"כ אין כאן קביעות כלל דאין כאן יודע מהקביעות כלל ואין שייך לקבוע ואזלינן בתר רוב משא"כ לב"ש דס"ל דאשה מרגשת לכך לא מטמאין למפרע לטהרות וכמ"ש ועיין בכו"פ להלכות נדה סי' קפ"ג וסי' ק"ץ שכתב דהא דאמרינן אימור הרגשת שמש הוא יש לפרש בשני פירושים אם דהיא בעצמה תולה בהרגשת שמש או דהיא אמרה דהרגישה ואנן תלינן דהרגשת שמש היה ולאחר זמן שיעור ווסת תלינן דמה שהרגישה מקודם הי' הרגשת שמש וא"כ יש לומר דגם ב"ש וב"ה בהכי פליגי דלב"ש אפשר שתרגיש באמת ולב"ה תמיד אינה מרגשת וא"ש מ"ש למעלה בזה וז"ב בישוב קושית התוס' ודו"ק היטב כי חריף ועמוק הוא: