שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ט׳ (ז׳)

והנה מריש הוה קשיא לי על התוס' שפירשו כפירוש הי"מ שמבי' רש"י וקשה הא רש"י דחה אותו מהמדרש. ומצאתי בחידושי מוהר"ם לובלין שהרגיש בזה וכתב דלא היה לפני התוס' הגירסא כן ברש"י. ואני אומר דאכתי קשה הא מ"מ מהמדרש מבואר דהגדולים לקחו מיד הקטנים והרי היא גזל. אמנם נראה דהנה באמת רש"י ותוס' בפירוש ראשון כתבו דלא שייך כאן גזל משום דעושין כן דרך שמחה ועיין באו"ח סי' תרצ"ו ס"ח בהג"ה דמבואר כן לענין סעודת פורים. ומקורו משו"ת מהר"י מינץ סי' י"ז ומהתימה שמהר"י מינץ לא נסתייע מכאן שכן מבואר בהדיא ברש"י ותוס'. ומצאתי בביאורי הגאון החסיד מוהראו"ו ז"ל שכפי הנראה הרגיש בדברי תוס' הנ"ל ועכ"פ מבואר שם במהר"י מינץ דלפניו ולאחריו אסור רק בפורים עצמו כיון דאינו עושה בשביל שום דבר רק לשמחה בלבד ולפי"ז הנה תלוי בזה דאם נימא דבאמת הוקצה לכל היום אם כן פשיט' דאסור לגזול דבאמת ניהו דהתינוקות עושין כן שלא כדין ותינוק שאוכל נבילות אין מצווים להפרישו. אבל עכ"פ זה הגדול אסור לחטוף דלא שייך שעושה כן בשביל שמחה דהא הוקצה למצותו ואם כן שפיר אמרו תינוקות אין גדולים לא אבל במדרש שם מבואר דלקח ממה שהתינוקות מקלקלים ואם כן כבר נפסל מלצאת בו שפיר היה מותר להחסיד לחטוף מידם דעשה כן בשביל שמחת מצוה ולמצוה לא היה ראוי וז"ב ודו"ק. והנה מ"ש רש"י דלא הוקצה למצוה גמורה נלפענ"ד דרש"י לשיטתו דס"ל בביצה דף ל"א דמוקצה מחמת איסור דרבנן לא אמרי' מיגו דאיתקצאי ולפ"ז מה שנתקצה בשביל הקטנים זה לא הוה מצוה גמורה ולא הוקצה רק מחמת מצוה דרבנן ודו"ק היטב: