שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ט׳ (ה׳)

ודרך אגב אזכיר מה שכתב המג"א סי' תקפ"ו דאם עשה שופר ביו"ט דאסור משום נולד דלא עדיף מאילו מונח עליו אבנים. וראיתי בספר אחד מאחרוני גאוני זמנינו שתמה עליו מהא דפריך ריש לולב וערבה אמאי טלטול בעלמא הוא ולדחי שבת ופירש בחידושי הריטב"א דכל שהיא מצוה קביעה א"א לאסור משום טלטול דרבנן ואם כן גם שופר של תורה איך שייך לאסור משום טלטול דרבנן ולפענ"ד זה אינו דש"ה דהלולב בעצמו היא מוקצה שאינו כלי ואם כן אי נימא דחכמים אסרו לטלטל הלולב בשביל גזירתם וזה אי אפשר לבטל מצות לולב ביום השבת ובזמן שביהמ"ק קיים שמצותו כל שבעה ולכך אי אפשר שיתבטל המצוה ושפיר פריך טלטול בעלמא הוא אבל בקרה מקרה שהשופר או הלולב מונחים במוקצה כגון שנפל עליו אבנים פשיטא דאף במקום מצוה גזרו וז"פ וברור ושפיר הביא ראיה המג"א מנפל עליו אבנים וכוונתו לר"ה דף ל"ג ואני מוסיף מסוכה מ"ג שהצדוקים כבשו אבנים על ערבה והת"ח לא רצו לטלטל רק הע"ה שלא ידעו מהאיסור ואפ"ה אסרו. ובלאו הכי נראה דבר חדש דהנה הר"ן ביאר בר"ה בהא דאמרו ולא עולין באילן מ"ט משום דיו"ט עשה ול"ת היא וביאר הר"ן דהו"ל עשה ול"ת דדבריהם. ולפענ"ד נראה דטלטול מוקצה כל שאין בו משום מלאכה לא שייך העשה דלמען ינוח רק ל"ת של דבריהם שייך בזה דבשלמא כשעשה שופר והו"ל מלאכה רק שלגבי דידן לא הוה רק נולד או שנפל אבנים דעכ"פ הו"ל מלאכה שייך למען ינוח אבל מה שהחכמים גזרו שיהיה מוקצה בדבר דלא שייך מלאכה ל"מ גדר מלאכה ואין כאן רק ל"ת של דבריהם אבל למען ינוח לא שייך בזה ושפיר פריך טלטול בעלמא הוא ולדחי והיינו שאין כאן רק ל"ת בלבד של דבריהם ודחי. ולפמ"ש הרשב"א בשבת דף ק"ל בשם מורו רבינו יונה לבאר הא דאמרו ול"ש לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה שהכוונה דדבר שנתחדש בו מעשה בגופן כמו בישול ואפייה בזה גם אמירה לעכו"ם אסור משא"כ בהוצאה וכדומה דלא נתחדש בגופו מעשה ואם כן גם לענין טלטול שלא נתחדש מעשה בגופו ואינו רק מטלטל מוקצה שפיר מותר משא"כ בעשה שופר שנתחדש מעשה השופר וגם בנפילת אבנים שמקודם היו נטמנים ומכוסים וכעת נתגלו הוי ליה כמו שנתחדש מעשה בגופן וגם בפשיטות יש לומר דלא דמי לשם דשם באמת הקשו התוס' דמאי פריך טלטול הוא והא ראוי למצוה וכתבו כל דלא הוה כלי הוי ליה מוקצה וע"כ שפיר כתב הריטב"א דכל שהיא מצוה קבוע שפיר מקרי כלי וכמו שצורך לכלי כמו כן צורך ללולב ביום הזה ולא שייך לומר דהוי מוקצה אבל מעשה שופר דהו"ל נולד גמור פשיטא דאסור וז"ב כשמש. ואני תמה ע"ז המחבר איך מלאו לבו לחלוק על המג"א הא הרשב"א בתשובה סי' רצ"ז הובא במג"א סי' תרנ"ה שערבה שנתלשה ביו"ט אסור לטלטלה אפילו אין לו אחרת לצאת בו דמוקצה היא ואפילו במקום מצוה אסרו ועיין מוהרשד"ם חלק או"ח סי' כ"ב דרצה להתיר והשעה"מ פ"ב מיו"ט הלכה י"ח כתב דאסור ושניהם לא ראו דברי הרשב"א הנ"ל כמ"ש בגליון המג"א שלי ועכ"פ דברי המג"א סי' תקפ"ו נכונים. ומ"ש המחבר הנ"ל דבסי' תרנ"ה שאני דהאיסור הוא שלא יהנה ממלאכת מחובר באמת ברשב"א אינו מבואר רק בשביל שטלטל מוקצה אסור ועיין תוס' בביצה דף ג' דלפעמים לא שייך גזירה שמא יעלה ויתלוש ודו"ק: