שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ג׳ (ו׳)

והנה החריף המופלג מוה' מאיר ברא"ם נ"י הקשה בגוף הענין דהנותן אתרוג לחברו ע"מ שתחזירהו דקי"ל דאם לא החזירו לא יצא ואמאי לא יצא ניהו דמחייב להחזירו ואל"ה הוה גזל בידו מ"מ המצות אתרוג מהראוי שיצא דהא דעת הבה"ג דאם התנה עם אשה הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני ואח"כ מת הבעל ושתתה יין אחר מיתתו דכל דמית בעל בטל לתנאו וביאור הדברים דדוקא מה דצריך לענין התנאי שפיר כל שעברה על תנאי בטל הגט אבל אם מת דלא מכח הגט קא אתית להנשא אם כן מה לנו בתנאו ולפ"ז הרי קי"ל סי' תרמ"ט דיכול ליטול לולב חברו שלא מדעתו ואם כן אף שלא קיים התנאי הרי לא היה צריך להמתנה כלל והיה יכול לקחתו שלא מדעתו ואם כן למה לא יצא. והשבתי דזה אינו דכל שגלה דעתו דנותן לו ע"מ שיחזיר לו אם כן שוב לא שייך לומר דניחא לאיניש לעביד מצוה בממונו דהרי גלה דעתו דאם לא יחזיר יתבטל המתנה וגם כל דנותן לו במתנה עמ"ל אם כן באמת מקיים המצוה ע"י מתנה משום דלא ניחא ליה שיטול שלא מדעתו ואם כן צריך לבא ע"י קיום התנאי ודו"ק. אחר זמן רב יצא לאור ספר נחלת יעקב להגאון מליסא ז"ל ובדקתי בו בחידושיו לסוכה דף ל"ה ומצאתי מקור דינו שהוא נסתפק במה דקאמר דאין בו דין ממון אם לו אין לו דין ממון כגון שהחליף אתרוג בעד א"ה דלו אין דמים ולאחר יש דמים אם מועיל וכתב לפשוט ממ"ש הרשב"א דמודר הנאה מלולב א"י וע"ז הקשה דהא הרשב"א ס"ל בסוכה דף ל"ה דא"ה מקרי בעלים וע"כ משום דאין בו דין ממון ומזה יצא דינו. ובמחכ"ה לא ידע שחידושי סוכה המכונים להרשב"א הם להריטב"א והרשב"א באמת ס"ל דא"ה לא מקרי בעלים וכמ"ש באורך בסי' רכ"ג בספרי יד שאול ובהך דאין בו דין ממון הדבר ברור להיפך מדברי הגאון שכל שיש בו דין ממון אף לאחר מועיל וכ"כ המח"א הובא בספרי שם בהדיא והרשב"א לשיטתיה דס"ל דא"ה לא מקרי בעלים ובזה אזלא ליה כל דבריו כמ"ש שם באורך ודו"ק היטב: