שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ט׳ (ד׳)

והנה לשיטת רש"י דמוקצה דרבנן לא שייך לומר מיגו דאיתקצאי וכמ"ש ברש"י ביצה דף ל"א כאן דנפלה ואין כאן רק מוקצה דרבנן לא שייך מיגו דאיתקצאי. ונשאלתי בזה מאחד מתלמידיי. והנה כבר הרגשתי בזה למעלה רק שאני כתבתי מלתא בטעמא דכל הטעם דלא אמרינן מיגו דאיתקצאי בדרבנן משום דבהש"מ לא אתקצאי דהו"ל ספיקא דרבנן ולקולא וכמ"ש ש"ב הגאון בעל כסא דהרסנא והרבה מהאחרונים. והנה אותו התלמיד אמר דמקום יש לחלק דבאמת ענין מוקצה יש שתי פנים דבר שאיתקצאי בהש"מ וכל היום היה מותר רק בין השמשות איתקצאי בזה יש לומר כל דאינו רק איסור דרבנן לא אמרינן מיגו דאיתקצאי אבל יש עוד ענין מוקצה שגם קודם יו"ט ושבת לא היה דעת בעלים עליו ולא היה לו הכנה וכמ"ש הריטב"א בסוכה דף מ"ו ולפ"ז כאן שאתקצאי לשבעה ואם כן בתחלה לא היה מוכן ובזה אף שנפחת אח"כ ונשאר איסור דרבנן ל"ש לומר דאינו רק מוקצה דרבנן דהא מקודם היה מוקצה ולא היה מוכן כלל ובכה"ג אמרינן מיגו דאיתקצאי לבה"ש אתקצאי לכולי יומא אף דאינו רק דרבנן. ובזה ישב מה שהקשו בתוס' סוכה דף יו"ד מלגין של טבילים דלמה לא אמרינן מוקצה והעלו דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן והקשו האחרונים דבמוקצה מחמת איסור דרבנן לא אמרינן מוקצה ולפמ"ש אתי שפיר דשם גם מתחלה היה טבל ואם כן בכה"ג אף באיסור דרבנן שייך מוקצה. והנה אף שלכאורה הוטב בעיני אבל אין יסוד וקיום כלל דהנה מה שהקשה דכיון דנפלה ביו"ט לא שייך מוקצה דאינו רק מוקצה דרבנן לק"מ דאטו המוקצה היא מחמת סתירה המוקצה היא בשביל שהקצה למצותו ושפיר כתבו התוס'. ומ"ש בהך דלגין לא דק דשם עיקר הקושיא כיון דאמרינן דטבל מוכן הוא שאם עבר ותקנו מתוקן אם כן לא שייך בזה ענין מוקצה וכ"כ בספר בתי כהונה הובא בשעה"מ בהדיא ואם כן אין מקום לדבריו והשיב דקושיתו היא לפמ"ש התוס' בשבת ובכמה מקומות דכל שנפל אין קדושת הסוכה עליו ואינו רק מוקצה דרבנן ובזה א"ש כל דברי התלמיד הנ"ל: