שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן פ״ו (ג׳)

והנה בשנת תרכ"ז ג' אחרי א' י"א ניסן הגיעני מכתב מהרב הגדול מו"ה אשר אנטשיל אשכנזי מ"ק קאלימייע נ"י ושאלני על מ"ש הב"י סי' תל"ב באו"ח טעם על מה שלא תקנו ברכה על הביטול משום דישנו בלב ועל המחשבה לא שייך ברכה וכ"כ הט"ז או"ח סי' מ"ז דלכך לא תקנו לברך על הרהור דברי תורה ברכת התורה משום דהוא במחשבה וע"ז הקשה מהא דכתב הרא"ש פ"ד דע"ז סי' ט' בהא דאמרו בחולין דף זיי"ן דפריך ודלמא נתן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה וע"ז הקשה הרא"ש דאם כן היה צריך לברך וע"כ דמיירי בדמאי דא"צ ברכה ע"ש וקשה הא כיון שנתן עיניו בצד זה לא צריך ברכה כלל דהא היא במחשבה. ולפענ"ד ל"ק דע"כ לא כתב הב"י כן דשם תקנו על הבדיקה ולא על הביטול דביטול סגי במחשבה וכן לענין הרהור בדברי תורה תקנו שיברך על דיבור דזה באמת טוב יותר אבל אם נותן עיניו בצד זה שלא יברך כלל עי"ז זה ודאי אינו נכון ולמה לא יברך ועוד כיון שכבר נתקן ברכה על הפרשה למה ימנע מלברך בשנותן עיניו בצד זה וז"פ וברור: