שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן פ״ה (ט׳)

ודרך אגב אזכור דבשנת תרט"ז בחג השבועות הוגד לי קושיא בשם הרב אבד"ק מעזריטש ני' בהא דפירש הרשב"ם הקרא דלא תגע בו יד דהיינו שבאדם שעבר אסור ליגע בו יד ולהרגו רק סקל יסקל וע"ז הקשה דהא בשבת ויום טוב אסור בלא"ה להרוג מחויב מיתה כמבואר במס' סנהדרין דף ל"ה וברמב"ם ולאחר יו"ט שוב היה מותר ליגע בו דפסקה קדושת ההר. והנה אחד מהמלמדים ושמו מו"ה ראובן ני' השיב דגם הרשב"ם מפרש כרש"י דלא פסקה הקדושה משעה שהתחיל עד יום שהוקם המשכן אם כן לק"מ דאם כן גם לאחר יו"ט היה נאסר מליגע בו בידים ויפה השיב אך בלא"ה נראה לפע"ד דאין מקום להקושיא דהרי הך דרציחה אינו דוחה שבת היא משום דכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ועיין פכ"ד משבת ובמ"א סי' של"ט והרי הקרא דלא תבערו אש נאמר לאחר שירד משה מן ההר ממחרת יוה"כ וא"כ עד אותו יום היה מותר להרוג את הרוצח ועובר עבירה בשבת דסד"א דלדחי וכדס"ד בסנהדרין שם וא"כ לק"מ ודו"ק ועיין רש"י ריש פ' ויקהל: