שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ב׳ (י׳)

ובזה נראה לפענ"ד לבאר הסתירה של התוס' מקידושין לסוכה דבסוכה שפיר כתבו התוס' דמחלק משמע דמעשר שני בגבולין ממון גבוה לכ"ע דהרי המהרש"ל כתב שם דבחלק ע"כ מוכרח דקאי אליבא דמ"ד דין ממון דאלו היתר אכילה יש לו על ידי פדיון וכתב המהרש"א דלפי המסקנא דשאני עיסה דכתיב עריסותיכם עריסותיכם ל"מ היתר אכילה כל דאין לו דין ממון ולפ"ז התוס' דקאי לפי הס"ד ע"כ מוכח דגם לר"י ממון גבוה היא דהא עכ"פ יש לו היתר אכילה על ידי פדיון ושייך הואיל. ובזה מיושב גם קושית המהרש"א שם על רש"ל דניהו דיש לה היתר אכילה ע"י פדיון מ"מ כעת כל שלא פדהו אין לו היתר אכילה. ולפמ"ש א"ש דעכ"פ הואיל שייך בזה וא"ל דמ"מ נפטר בעת גלגול דזה אינו דלענין שיהיה מקרי ממון גבוה ואסור באכילה לא שייך זאת דכל שיש לו היתר ע"י פדיון לא מקרי ממון גבוה דעכ"פ משכחת לה היתר אכילה דדוקא אם אנו דנין אם מקרי עריסותיכם שייך לומר דבעת הגלגול לא נתחייב אבל מצד ממון גבוה דאין לו היתר אכילה ולא מקרי שלכם בזה שפיר עכ"פ היתר אכילה משכחת לה וז"ב ודו"ק. ולפ"ז זהו לפי הס"ד אבל לפי המסקנא דיש תרי קראי שוב נ"ל דלר"י בגבולין ג"כ ממון הדיוט הוא דשאני חלה דמכל מקום לא נתחייב בחלה דאינו ראוי לאכול שם ואף דשייך הואיל הא כתיב עריסותיכם עריסותיכם תרי זימני ומתחייב משעת גלגול וכל שנפטר בעת הגלגול פטור ודו"ק: